היֹה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל עד שיום אחד פגש במזל שהעיף אותו לארץ בחלל כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל

Once there was a kind-hearted guy but a bit of a fool, one who had already racked up many hours of suffering, until one day he met luck, which hurled him to a land out in space, yeah, cry, put on a calf-like face, who always goes the opposite way — such a fool.

טמבל, טמבל

Fool, fool

באמצע השדה פתאום ראה הטמבל כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל כיסא של אורחים כיסא של קצינים וכורסא רכה למלכים על הכיסא של האורחים ישב הטמבל בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל

In the middle of the field the fool suddenly saw three chairs, each chair with a flag, a chair for guests, a chair for officers, and a soft armchair for kings. On the guests’ chair the fool sat, with no joy, so tired, feeling in mourning.

טמבל, טמבל

Fool, fool

הוא רק ישב לא הספיק להתרווח המשרתים מזגו חבית של יין לאורח אכל מהסיר שתה כמו חזיר והרגיש חזק כמו פר צעיר אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל לכיסא של הקצין עבר הטמבל

He had just sat down, hadn’t had time to settle in, the servants poured a barrel of wine for the guest. He ate from the pot, drank like a pig, and felt strong like a young bull. After the moron drank another cup, the fool moved over to the officer’s chair.

טמבל, טמבל

Fool, fool

על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח גבר עם ביצים אבל בלי מוח הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא האידיוט הכריז מלחמה הצבא שלו כבש לו את הדרך לעבור לשבת על כיסא המלך

On this chair he suddenly felt power, a man with balls but without a brain. He mobilized the nation and broadcast the slogan, the idiot declared war. His army cleared the way for him to move over and sit on the king’s chair.

על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים בשמחת שלטון צרח עד השמיים תהיו אבירים תהיו חברים מילה אחת שלי אתם גמורים אפילו אלוהים נקשר בחבל הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל

On the king’s chair he banged his feet, in the joy of rule he screamed to the skies: “Be knights, be comrades, one word from me and you’re finished.” Even God was tied with a rope — he kept them really on a short leash, the fool.

טמבל, טמבל

Fool, fool

אבל הטמבל איש טוב לב לכן נראה לו לחלק לעם את כל מה שהיה לו ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל הטיפש התעלף ונפל הוא התעורר בערמה של קש וזבל בבגדים בהם נולד עירום וטמבל

But the fool is a kind-hearted man, so it seemed right to him to share with the people everything he had. Then the chair swayed like a hammock, the fool fainted and fell. He woke up in a heap of straw and trash, in the clothes he was born in — naked and a fool.