יצאנו אט, חיוור היה הליל במרחקים הבליחו האורות ואת היית יפה כשתי עינייך עת הדמעות היו בן עצורות

We set out slowly, the night was pale In the distance the lights glimmered And you were as lovely as your two eyes While the tears in them were held back

ילל התן, ואת הלכת לכרם ודמעתך נשרה כמו שרף ואת זכרת את השעות בטרם יצאנו במשעול הצר לקרב

The jackal howled, and you went to the vineyard, And your tear fell like resin, And you remembered the hours before We set out along the narrow path to battle.

ואת זכרת צחוקנו כמו נחל ואת זכרת ריקוד ומפוחית ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד...

And you remembered our laughter like a stream, And you remembered a dance and a harmonica, And you remembered the haystack, And the touch of the hand of the one...

ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט.

And if you remained and loneliness embraces you, And you walk slowly through the vineyards, Then you will therefore wait so quietly— We parted and smiled with a look.