['בית א] שוב הוא נאבק עם עצמו, מורד בו בכל הכוח מנסה לבדוק אם זה באמת בעורקיו או רק במוח מרעיב את הקיבה, מפטם את הכבד ומבין ש להרים ידיים מסתבר זה לא פשוט כמו שחושבים ש

['Verse א] Again he struggles with himself, rebels against himself with all his might, tries to check whether it’s truly in his veins or only in his mind, starves the stomach, fattens the liver, and realizes that raising his hands—turns out—is not as simple as people think that

['בית ב] ממהר להשליך את בכורו היאורה צעד לא חכם כעת אך הכרחי בהסתכלות אחורה להתחיל מחדש עכשיו, אבן, מלט, אבן להרטיב את האצבע ולראות לאן הרוח נושבת

['Verse א] He hurries to cast his firstborn into the Nile, an unwise step now but necessary in hindsight, to start anew now: stone, mortar, stone, wet his finger and see where the wind is blowing.

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו

[Chorus] And there is no one calling him to come, no one is calling him to come, and no one is calling him.

['בית ג] הכתיבה מזמן לא פתרון, היא עוד מכשול בדרך משום מקום לשום מקום, היא עקיצה דבורית בברך אז הוא נותן לה לגרד ומנסה להתרכז כרגע רק בהנאות מיידיות שמתחברות לאיזה שקע

['Verse א] Writing hasn’t been a solution for a long time; it’s another obstacle on the way, from nowhere to nowhere, it’s a bee’s sting in the knee, so he lets it itch and tries to focus for now only on immediate pleasures that plug into some socket.

['בית ד] הימים זהים וחבורים, צרור טיפות מים מהגינה אל הקפה, אל הדירה על האופניים אל הפסנתר, אל השולחן כתיבה, אל בקבוק הג'יי.בי "הוא מתפרק בטלפון צועק "קחי אותי מכאן, בייבי

['Verse א] The days are identical and linked, a bundle of drops of water, from the garden to the café, to the apartment on the bicycle, to the piano, to the writing desk, to the bottle of J.B., he falls apart on the phone, shouting, 'Take me out of here, baby.'

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא

[Chorus] And there is no one calling him to come, no one is calling him to come, and no one is calling him to come.

['בית ה] אם היא כבר קוראת אז הוא נשאב לזה לגמרי אהבה קשה כמו של אופיליה להמלט לא דוגמה טובה, נכון, זה אמור להיות הפוך אך איך לומר, בזמן האחרון הוא כבר לא כזה בטוח

['Verse א] If she does call, he gets completely sucked into it, a hard love like Ophelia’s for Hamlet, not a good example, right, it’s supposed to be the other way around, but how to say—lately he’s not so sure anymore.

['בית ו] שוב אותה אדרת ארורה, בשינוי גברת אם היא קצת שקטה אז הוא כבר מדפדף לפרק אחד עשר רושם "אם אתה חושש שהיא כבר לא אוהבת "רוב הסיכויים שזה נכון, חבוב, רוץ תפוס רכבת

['Verse א] Again that same accursed cloak, with the lady changed; if she’s a bit quiet, he’s already flipping to chapter eleven, noting: ‘If you fear she no longer loves you— chances are it’s true, buddy, run catch a train.’

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא

[Chorus] And there is no one calling him to come, no one is calling him to come, and no one is calling him to come.

['בית ז] הוא תולה את כל עולמו בה כמו מובייל ברוח שתפעיל אותו ותנגן לו שיר שכוח לשים את הראש שלו על החזה שלה כמו ילד שתפרע בשערו בכף ידה המטוילת

['Verse א] He hangs his whole world on her like a mobile in the wind, so that she’ll set him in motion and play him a forgotten song, to lay his head on her chest like a child, for her to tousle his hair with her well-traveled palm.

['בית ח] מגלה בכיס מעילו פתקה מכובסת משהו שכתב מזמן באיזה לילה על המרפסת אל תגדר סביבה תיילים ממתכת" "תן לה ללכת או תן לה ללכת

['Verse א] He finds in his coat pocket a laundered note, something he wrote long ago one night on the balcony: ‘Don’t fence her in with barbed metal wires.’ ‘Let her go—or let her go.’

[פזמון] ואין מי שקורא לו לבוא אין מי שקורא לו לבוא ואין מי שקורא לו לבוא

[Chorus] And there is no one calling him to come, no one is calling him to come, and no one is calling him to come.

['בית ט] שני צינורות כבדים שמתנקזים לאיזה נחל שמתגלגל לים, אל השדות אל התפרחת משהו בתוכו כבה, הוא מניח את הנשק אוחז ביד אחת בבנו ובשניה מכסחת דשא

['Verse א] Two heavy pipes draining into some stream that rolls to the sea, to the fields, to the blossom, something inside him goes out; he lays down his weapon, holding his son in one hand and a lawnmower in the other.