את
הגעגוע המרחק
מילים שלא אמרנו אז
אולי עכשיו יגיעו
זמן
אולי ישכיח את הכל
מתוך השבר שוב לגדול
וענפים שוב להצמיח
You,
the longing, the distance,
words we didn’t say back then,
maybe now they’ll arrive.
Time—
maybe it will make us forget it all.
From the fracture to grow again,
and to sprout branches once more.
את כמו השמש שבים
צוללת ועולה מן המצולות
את כל העצב בעולם
ואם יכולנו רק עוד פעם שוב להיות
ולבכות כמו הרוח כמו החול כמו החוף
רק הזמן אוזל אחות
ורק לשתינו יצטרך עוד לחכות
You are like the sun in the sea,
diving and rising from the depths,
all the sadness in the world.
And if only we could just once more be again,
and cry like the wind, like the sand, like the shore,
only time is running out, sister,
and the two of us will still have to wait.
את כוכב נופל את קרן אור
בתוך החושך השחור
למצוא פינה
לחזור הביתה
שם אני מוגנת ושלמה
כמו מילים ומנגינה
ונחמה אם את שומעת
You are a falling star, a ray of light
within the pitch-black darkness.
To find a corner,
to come back home,
there I am protected and whole,
like words and a melody,
and comfort, if you hear me.
את כמו השמש שבים
צוללת ועולה מן המצולות
את כל העצב בעולם
ואם יכולנו רק עוד פעם שוב להיות
ולבכות כמו הרוח כמו החול כמו החוף
רק הזמן אוזל אחות
ורק לשתינו יצטרך עוד לחכות
You are like the sun in the sea,
diving and rising from the depths,
all the sadness in the world.
And if only we could just once more be again,
and cry like the wind, like the sand, like the shore,
only time is running out, sister,
and the two of us will still have to wait.
את כמו השמש שבים
צוללת ועולה מן המצולות
את כל העצב בעולם
ואם יכולנו רק עוד פעם שוב להיות
ולבכות כמו הרוח כמו החול כמו החוף
רק הזמן אוזל אחות
ורק לשתינו יצטרך עוד לחכות
You are like the sun in the sea,
diving and rising from the depths,
all the sadness in the world.
And if only we could just once more be again,
and cry like the wind, like the sand, like the shore,
only time is running out, sister,
and the two of us will still have to wait.
