כאב שלי, החכם. שקט הייה ורך דרשת רדת ערב - הוא יורד ובא אפלוליות סתומה עוטפת את הכרך שלווה לאחדים, ליתר - דאבה

My pain, wise one, be quiet and gentle. You asked for evening’s descent — it descends and comes. An impenetrable dusk shrouds the city. Peace for some; for the others — affliction.

הנה כבר אספסוף בזוי של בני תמותה אל שוט-התענוג, תליין אכזר, נרכן בחג העבדים לוקט לו חרטה כאב שלי, הושט לי יד, נלך מכאן

See, already the vile rabble of mortals bends to Pleasure’s lash — that cruel executioner; at the slaves’ feast it goes to gather remorse. My pain, give me your hand; let us leave here.

הרחק מהם. ראה: שנים מתות נוטות על מרפסות מרום, שמלות-אתמול עוטות ונוחם מחייך מתוך המים גח

Far from them. See: dead years leaning on lofty balconies, clad in yesterday’s dresses; and solace smiles, rising from the waters.

חמה גוססת תחת גשר תרדם כשובל של תכריך ארוך, לפאת מזרח הקשב, אהוב, הקשב - ליל נועם מתקדם

The sun is dying beneath the bridge of Slumber, like the train of a long shroud, toward the east. Listen, my love, listen — a gentle night advances.