באדמה דשנה, שורצת חלזונות אני רוצה לכרות לי בור עמוק, שוחה לפשוט שם את העצמות הנושנות וכמו כריש בים, לישון בשכחה

In fertile earth, teeming with snails, I want to dig myself a deep pit, a trench, to lay bare the ancient bones there, and, like a shark at sea, sleep in oblivion

!אני שונא קברים! אני שונא צוים במקום להתחנן שהעולם ידמע אזמין עוד בחיי את להק העורבים למצות ממפרקתי את זוהמת דמה

I hate graves! I hate testaments; instead of begging that the world should weep, I will, while still alive, invite the flock of ravens to wring from my joints the foulness of blood

הו תולעים! רעים שחורים, עיוורים-חרשים !הנה מגיע מת שמח וחפשי הו פילוסופים של עינוג ושל תסיסה

O worms! Wicked, black, blind-and-deaf — here comes a dead man, happy and free! O philosophers of pleasure and of fermentation,

ללא מוסר כליות פלשו אל חורבתי אימרו היש עינוג בו טרם התנסה גוף זה שנפש אין בו, מת בין המתים

Without a qualm of conscience, invade my ruin; say, is there a pleasure that it has not yet tried — this body with no soul in it, dead among the dead