['בית א] מאז שזה קרה הכל פה טיפ-טיפה יותר כבד השקט קצת יותר מתוח המשונים משונים יותר עכשיו כדור הארץ קצת יותר שטוח בנו פה עוד חומה, עוד ממד, עוד בית יד לבנים תקציבים נשפכים והים אינו מלא כמות הילדים שאיבדו פה ת'הורים זה אמא'לה ואבא'לה מאז שזה קרה הכל פה טיפ-טיפה יותר רועש זה לא שלא היה רועש לפני, אבל לפני הזכוכיות הן רעדו פחות ?בוא נגיד, זה לא זמן טוב לפתוח פה חנות חרסינה, אוקיי ?בוא נגיד שכולם פה פנו ימינה, אוקיי יש יותר צמא לג'ין וג'ינה ואוי-ויי מאז שזה קרה במתקן כליאה בשדה תימן גבר הביקוש בקנטינה לכוס תה ואחרי כל זה, תיירים באים כמו דבורים לצוף פותחים לנו ת'לב ות'ארנק חונים על הריסות המשטרה בשדרות, לתפוס תמונה עם אנה פרנק "Now, I don't feel a survivor but I had some luck" אמרתי למשלחת ממיאמי במבטא מפוקפק הם באו לסיור קולינרי בעוטף, מלצר, יש לי אבק שריפה במרק

['Verse A] Since it happened, everything here is a tiny bit heavier. The silence is a bit more taut. The weird ones are weirder now. Planet Earth is a bit flatter. They built here another wall, another safe room, another memorial for the fallen. Budgets are pouring and the sea is not full. The number of kids who lost their parents here is, well, mama-and-daddy. Since it happened, everything here is a tiny bit noisier. It's not that it wasn't noisy before, but before the glass panes trembled less. Let's say it's not a good time to open a porcelain shop here, okay? Let's say everyone here turned to the right, okay. There's more thirst for gin and Gina and oy-vey. Since it happened, at the detention facility in Sde Teiman, the demand in the canteen for a cup of tea grew. And after all that, tourists come like bees to nectar, opening their hearts and their wallets to us, parking on the ruins of the police in Sderot to snap a photo with Anne Frank. "Now, I don't feel a survivor but I had some luck" I told the delegation from Miami in a dubious accent. They came for a culinary tour in the border area; waiter, there's gunpowder in my soup.

['בית ב] מאז שזה קרה המלחמה היא רק תירוץ לזרוק את הפרצוף שלך על קרש הגיהוץ בין השיגורים שרים בנעורים בלדה לעוזב קיבוץ כל יום פה הוא יום טוב לכיסוי עיניים ואזניות מטורף שם בחוץ, ארץ עוץ נעליים של ילדות קטנות עפות בתוך טורנדו וילדי גן עם כומתת גולני כבר חולמים פה על שיבוץ הבן של השכן חזר מבית חאנון כמו רמבו פתח שקית על השולחן כמו אל צ'אפו רוצה שינוי? הושט היד וגע בו מאז שהכל השתנה כלום לא השתנה פה שומעים פה תת מקלע כאילו קומפטון המדרכות ראו אמריקה איקס אדוארד נורטון לא צריך בלש כדי לגלות שהשריטה פה עמוקה עכשיו הרבה יותר, אלמנטרי ווטסון ויש בינינו עוד אנשי שלום, אבל כרגע הם אנשי צבא ?השלט במטבח בפוקס הוום, עודפים אומר ש"בשנאה נלחמים רק עם אהבה" איזו אהבה הגרמנים לקחו לסבתא את חנות הנעליים עוד לפני המלחמה מאה עברה אני עדיין כועס, קשור שרוכים צפויה לנו פה דרך ארוכה

['Verse B] Since it happened, the war is just an excuse to throw your face on the ironing board. Between launches, the youth sing a ballad for the one leaving the kibbutz. Every day here is a good day for blindfolds and headphones. It's crazy out there, the Land of Oz. Little girls' shoes fly inside a tornado. And kindergarten kids with a Golani beret already dream here about their assignment. The neighbor's son came back from Beit Hanoun like Rambo, opened a bag on the table like El Chapo. Want change? Reach out your hand and touch it. Since everything changed, nothing has changed here. You hear a submachine gun here like it's Compton. The sidewalks have seen American History X, Edward Norton. You don't need a detective to discover the scratch here is much deeper now — elementary, Watson. And there are still men of peace among us, but right now they are military men. The sign in the kitchen at Fox Home, outlet, says "You fight hate only with love." What love? The Germans took Grandma's shoe store even before the war. A century has passed; I'm still angry, laces tied. We've got a long road ahead of us here.

[סגיר] מאז שזה קרה אני אוהב אותך יותר ושנינו קצת יותר מכאן חבל שזה מה שהיה צריך לקרות כדי שנמצא לנו זמן חזרנו הביתה, נועלים הרבה יותר את הדלתות ומסיתים את הוילון שוב טיפסנו למטה, קצת שיפצנו, נו, מי צריך חלון מי ניחש שבסוף אחרי כל זה אנשים יחטפו פה פוסט טראומה מלגור בבית מלון מאז שהפסדנו לא הפסיקו להגיד פה ניצחון

[Coda] Since it happened I love you more, and both of us are a bit more from here. It's a pity this is what had to happen for us to find time for ourselves. We came back home, lock the doors much more and pull the curtain aside. Again we climbed down, did some fixing — well, who needs a window. Who guessed that in the end, after all this, people here would get PTSD from living in a hotel. Since we lost, they haven't stopped saying "victory" here.