פרצוף מרוח באיפור מלא עשן כלום לא ברור אני יושב בבר שבור כמו השירים שלי אני אומר לו נו תמזוג, טוב שהברמן פסיכולוג הוא מדבר ואז מכין לי תתרופה שלי

A face smeared with makeup, full of smoke, nothing is clear I sit in a bar, broken like my songs I tell him, well, pour; good thing the bartender is a psychologist He talks and then makes me my remedy

ואיך בסוף כל יום אני תמיד נגמר כבר שכחתי איך לישון כשאין סחרחורת אני עבד ללילות עד שאני נסגר אבל בטוח שארגיש את זה בבוקר

And how at the end of every day I always run out I've already forgotten how to sleep when there's no dizziness I'm a slave to the nights until I shut down But I'm sure I'll feel it in the morning

כמה כוסות כמה שביר אני הולך רב עם השפיות שלי איך אני חוזר איתה הביתה מה להיות מה לא להיות אני שואל כמו ציפור שבורת כנף רק חולם שאני עף למעלה אווואווואווואווו

How many glasses — how brittle I walk Arguing with my sanity: how do I get home with it To be or not to be, I ask Like a bird with a broken wing, only dreaming that I fly up Oh-wo-wo-wo-wo

אז מה בעצם הסיפור אני יודע שאסור אנלא חזק מספיק לכל המלחמות שלי אני מזכיר לי לא לדאוג כי כל אריה צריך לשאוג הכל זמני לא רציני כמו השקרים שלי

So what's really the story? I know it's forbidden I'm not strong enough for all my wars I remind myself not to worry, because every lion needs to roar Everything is temporary, not serious, like my lies

ואיך בסוף כל יום אני תמיד נגמר שיגעון שכבר הפך אצלי מסורת אני עבד ללילות עד שאני נסגר ובטוח שארגיש את זה בבוקר

And how at the end of every day I always run out A madness that has already become my tradition I'm a slave to the nights until I shut down And I'll surely feel it in the morning