אל העיר שבוית החלום צל כבד וזר הגיח וירח באדום את מלכותו טבל בפיח

To the city captive of dream, a heavy, alien shadow burst forth, and the moon, in red, dipped its dominion in soot

מי שלא עצם את עיניו את לילו המר כאב הוא דומית כניעה בלי קרב איש את נשקו נצר עד מוות

He who did not close his eyes endured his bitter night, a silence of surrender without a fight, each man held his fire to the death

איך על פראג שחר לא בקע בשלישית כלה כוחו איך נדם קול כיכר הומה בחג שיר שחלמתי על פראג - שם השחר עוד יבקע

How over Prague the dawn did not break, for the third time its strength was spent, how the voice of the square, festive and thronged, fell silent, a song I dreamed about Prague — there the dawn will yet break

כמו תצלום ישן מצהיב עיר של רפאים מטלת לרגלי דובים חרשים ובצוארה המאכלת

Like an old yellowing photograph, a city of ghosts shivers, at the feet of deaf bears, and at its throat, the sacrificial knife

את פתחו איש לא יוצא ריח גטאות מלוח מקצה ועד קצה על פני העיר נישא ברוח

No one goes out his doorway, the salty smell of ghettos, from end to end is borne across the city on the wind

איך על פראג שחר לא בקע בשלישית כלה כוחו איך נדם קול כיכר הומה בחג שיר שחלמתי על פראג - שם השחר עוד יבקע

How over Prague the dawn did not break, for the third time its strength was spent, how the voice of the square, festive and thronged, fell silent, a song I dreamed about Prague — there the dawn will yet break

רק השקט בה נותר איש צעיר חומק בפתח אז עלה לו אור מוזר שם בכיכר העיר שמתה

Only the silence in it remained, a young man slips through a doorway, then a strange light rose for him, there in the square of the city that died

שיר שחלמתי על פראג שם השחר עוד יבקע שם השחר עוד יבקע

A song I dreamed about Prague, there the dawn will yet break, there the dawn will yet break