כשאתה קורא בעיתונים על התפרצות הר געש בסיציליה על קבורתם של שני כפרים שלמים בניקרגואה בצ'ילה או בהודו; כשאתה קורא בעיתונים אתה שואל את עצמך מדוע? מדוע זה שבים האיכרים דווקא למדרונות אשר בגדו? מדוע זה אינם נסים משם ומחפשים מקום יותר בטוח שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד?

When you read in the newspapers about a volcanic eruption in Sicily, about the burial of two whole villages in Nicaragua, in Chile, or in India; when you read in the newspapers, you ask yourself: why? Why is it that the farmers return precisely to the slopes that betrayed them? Why do they not flee from there and look for a safer place where they could, at long last, live in peace once and for all?

הרי אחת לכל כמה שנים - כך בפרוש כתוב בעיתונים - שוב תתפרץ הלבה מן ההר ותאיים לקבור את כל הכפר מדוע זה לחזור הם מתעקשים? מדוע את הכפר אינם נוטשים אחת ולתמיד?!

After all, once every few years — so it is plainly written in the newspapers — the lava will again erupt from the mountain and threaten to bury the whole village. Why do they insist on returning? Why do they not abandon the village once and for all?!

יש לפעמים, אתה פוגש תייר והוא שואל: אמור נא לי, מדוע - מדוע מתעקשים אתם לחיות דווקא לפתח הר הגעש? הרי ניתן למצוא עוד בעולם פינות שקטות, ללא עשן ורעש ואדמה מוצקת וטובה שלא תרעד מתחת רגליכם מדוע זה אינכם זזים מכאן ומחפשים מקום יותר בטוח שבו תוכלו לחיות, סוף סוף, בשקט אחת ולתמיד?

Sometimes, you meet a tourist, and he asks: tell me, why — why do you insist on living right at the mouth of the volcano? Surely, one can still find in the world quiet corners, without smoke and noise, and firm, good land that will not quake beneath your feet. Why is it that you do not move from here and look for a safer place where you could live, at long last, in peace once and for all?

הרי אחת לכל כמה שנים - כך בפרוש כתוב בעיתונים - שוב מתפרצת הלבה מן ההר ומאיימת שוב על כל הכפר מדוע זה אתם כה מתעקשים מדוע את הכפר אינכם נוטשים אחת ולתמיד?

After all, once every few years — so it is plainly written in the newspapers — the lava erupts again from the mountain and again threatens the whole village. Why are you so insistent? Why do you not abandon the village once and for all?

ואז ‟ פתאום - אתה מבין אותם: את האיכר שעל הצ'ימבוראסו ואת האם שעל הפוג'יסאן ואת הילד על הוזוב גם הם יודעים, ודאי שבעולם פינות שקטות יותר מהר הגעש ואדמה המוצקה מזו שבו טמונים בתי אבותיהם גם הם יכלו, אולי, לזוז משם ולחפש מקום יותר בטוח שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד

And then — suddenly — you understand them: the farmer on Chimborazo, and the mother on Fujisan, and the child on Vesuvius. They too know, surely, that in the world there are corners quieter than the volcano, and soil more solid than this in which their forefathers' homes lie buried. They too could, perhaps, move from there and look for a safer place where they could, at long last, live in peace once and for all.

אך הם דבקים למדרונות ההר ומחכים אולי, אולי מחר? ומקווים ליום, שכבר יבוא שבו ההר ישקוט מזעפו ואז על הבזלת השחורה איך אז יוריק הדשא ויפרח אחת ולתמיד!

But they cling to the mountain's slopes, and wait — maybe, maybe tomorrow? — and hope for the day that will surely come, when the mountain will calm its wrath. And then, on the black basalt, how green the grass will grow and bloom, once and for all!