אל מול עיני חולפות עכשיו תמונות רכבת לילה עמוסת קרונות בחלונות מוארים בתמונה אחת עוד ילד באחרת גג ודלת כה מוכרים

Before my eyes, images are passing now, a night train laden with carriages, with lit windows. In one picture, still a child, in another, a roof and a door, so familiar.

אני רואה ספסל ותחנה ויד מונחת על כתף קטנה וחיוכים חמים מישהו עצום עיניים הצוחק עד לב שמיים נער תמים

I see a bench and a station, and a hand resting on a small shoulder, and warm smiles, someone with eyes shut, laughing to the heart of the skies, an innocent youth.

איזה עולם מוזר עולם מוזר

What a strange world A strange world

שפתיים לוחשות באפלה רואה ולא שומע אף מילה לפני הנשיקה

Lips whisper in the dark, I see and do not hear a single word, before the kiss.

איך שימרנו את הטעם איך הלב היכה כמו רעם עד השתיקה

How we preserved the taste, how the heart beat like thunder, until the silence.

איזה עולם מוזר איך הזמן שלי נוסע ואני היטב יודע איש לא חזר אל קו ההתחלה זוהי רק משאלה

What a strange world, how my time travels, and I know full well, no one has returned to the starting line, it is only a wish.