כשהזמן עובר והחשש גובר וים האדישות סביב אותך שובר אתה בנפשך נובר וכעסים אתה צובר כי איש לא מאמין למה שפיו דובר תמיד ידענו שאפשר לבטוח וצריך לסמוך על חברים שחבל הצלה ניתן למתוח מכאן ועד מעבר להרים אך כשהבוקר עולה, שותק וחיוור אני יודע שהייתי אילם ועיוור אז אם אתה שומע את קולנו אל תאמר נואש, אל תישבר מחר לא יבייש את אתמולנו אנחנו, רון, לא מפקירים חבר.

When time passes and fear grows and a sea of indifference breaks around you you burrow into your soul and you store up anger for no one believes the words their mouth utters We always knew that it is possible to trust and that we must rely on friends that a lifeline can be stretched from here to beyond the mountains But when the morning rises, silent and pale I know that I was mute and blind so if you hear our voice do not despair, do not break tomorrow will not shame our yesterday we, Ron, do not abandon a friend.