[ורס 1]
איך תמיד בסוף אני קולט שאנ'לא יודע
21 שנים שמנסה להבין את הקטע
ואיך תמיד בסוף קולט שאנלא יודע כלום
אתה מתכנן דברים-אלוהים צוחק לך בפרצוף
למשל
יש לי חבר שישב איזה זמן בכלא
דיברתי איתו בטלפון הוא נשמע שבור אמר לי
טהר איך שאני יוצא דחוף חייב לשבת
עוד לא עבר יום הגנוב הזה חזר לשם שוב
ויש לי עוד חבר רצה לחזור לתלם
יפסיק עם העישונים אולי יפסיק גם עם הבלבול
עברו חודשיים שהוא לא ישן בלילה
אמרתי לו שעם כל הסיוטים כבר עדיף לו להיות מסטול
ואתמול ישבתי עם מישהי שלא הכרתי
התפתחה שיחה על אמונה היא אמרה שהיא אנטי
שהיא בשליטה על החיים שלה חשבה היא בוסית
שעתיים אחרי אבא שלה עם דום לב, נכון זה אירוני
ובטח שאין דרך
דבר אחד שאני יודע זה שאנ'לא יודע כלום
ובדיעבד תמיד הכל נראה אחרת
תקוו לטוב
נקווה שיגיע טוב
[Verse 1]
How I always, in the end, realize that I don't know,
21 years I've been trying to figure it out,
and how I always, in the end, realize I don't know a thing.
You make plans—God laughs in your face.
For example:
I have a friend who did some time in prison.
I talked to him on the phone; he sounded broken and told me:
As soon as I get out, I'll urgently have to do time again.
Not even a day had passed—this crazy guy was back there again.
And I've got another friend who wanted to get back on track,
quit the smoking, maybe quit all the confusion too.
Two months have gone by that he hasn't slept at night.
I told him that with all those nightmares, he'd be better off high.
And yesterday I sat with a girl I didn't know,
a conversation about faith came up—she said she was anti,
that she's in control of her life, thought she was the boss.
Two hours later, her dad had a cardiac arrest—ironic, right?
And of course there's no way.
One thing I know is that I don't know anything.
In hindsight, everything always looks different.
Hope for the best,
let's hope something good will come.
[פזמון]
וזה בא לאט
[Chorus]
And it comes slowly.
[ורס 2]
זוכר חשבתי פעם שאני בטוח
מכיר איך העולם עובד, מחשב את המסלול
יצא שכלכך הרבה אכלתי כאפות
היום נשאר צנוע כי זה לא שווה את הסיכון
בגיל תשע מחביא לאמא שלי סיגריות
אמרתי לה זה מגעיל ושזה לא צריך לקרות
ולא עברו אולי חמש שנים אחר כך
יושב מחוץ לשיעורים שורף חצי קופסא ביום
ואני עוד זוכר לפני שהתגייסתי
רציתי להיות חייל להשתתף באיזה קרב חשוב
אחרי שתלשתי את הוורידים של הידיים
הבנתי שכנראה אני לא כלכך הטיפוס
היו תקופות שאני הרגשתי שאני אפס
לא מצאתי את עצמי, חשבתי שאני אבוד
היום אנ'לא רוצה לחשוב דברים כאלה
תקוו לטוב בוא,נקווה שיגיע טוב
[Verse 2]
I remember I once thought I was certain,
knew how the world works, calculating the route.
Turns out I took so many slaps,
today I stay humble—it's not worth the risk.
At nine I hid my mom's cigarettes,
told her it's disgusting and it shouldn't happen.
And maybe not even five years later,
I'm sitting outside of class, burning half a pack a day.
And I still remember, before I enlisted,
I wanted to be a soldier, take part in some important battle.
After I busted the veins in my arms,
I realized I'm probably not really the type.
There were times I felt like a zero,
couldn't find myself, thought I was lost.
Today I don't want to think things like that.
Hope for the best, come on, let's hope something good will come.
[פזמון]
וזה בא לאט
[Chorus]
And it comes slowly.
