אני זוכר ימים יפים בלי מזגן עם טלוויזיה חינוכית כשעוד היה ללחם טעם לא כמו זה של הפירכית איך התרגשנו ככה סתם מפתיחה של עוד פחית כשראינו אסקימו לימון אני צחקתי את בכית יוקר המחייה פתאום דופק אצלי בדלת נכנס בלי הזמנה כמו וואחד כאפה מצלצלת פותח מקרר רואה שם גבינה מקולקלת אני עובד עצות העגבנייה מזמן מובטלת

I remember beautiful days without air conditioning, with educational television When bread still had flavor, not like that of a rice cake How we got excited just from opening another can When we watched Eskimo Lemon, I laughed and you cried The cost of living suddenly knocks at my door It enters uninvited like one big ringing slap I open the fridge and see spoiled cheese there I’m at my wits’ end; the tomato has long been unemployed

ווואלה מה בסך הכל אותי מנחם מודה לאלוהים שאני לא פה איתכם היום כבר לא טרוד בלחפש פתרון אומרים בסוף צוחק מי שצוחק אחרון

And honestly, what, after all, comforts me I thank God that I’m not here with you Today I’m no longer preoccupied with looking for a solution They say, in the end, the one who laughs last laughs best

הפסקת אש אומר מגיש מבלי לחשוש ואת שוב מקטרת שאין לך מה ללבוש יוצאת לברבוניה לדפוק שם את הראש עזבי כבר את הסטורי הביטי על העו"ש חצי מתל אביב כבר לא סגורים על המגדר הכל רגיש הכל נגיש הכל לביש הכל מותר פתאום מוצא את עצמך אחרי כוסית באיזה בר מפלרטט עם מלצרית ומגלה שזה מלצר

“Ceasefire,” says the anchor without hesitation And you’re whining again that you have nothing to wear You head to Barbunia to bang your head there Drop the Story already and look at the checking account Half of Tel Aviv is no longer sure about gender Everything is sensitive, everything accessible, everything wearable, everything allowed Suddenly you find yourself, after a shot in some bar, Flirting with a waitress and discovering it’s a waiter

ווואלה מה בסך הכל אותי מנחם מודה לאלוהים שאני לא פה איתכם היום כבר לא טרוד בלחפש פתרון אומרים בסוף צוחק מי שצוחק אחרון

And honestly, what, after all, comforts me I thank God that I’m not here with you Today I’m no longer preoccupied with looking for a solution They say, in the end, the one who laughs last laughs best

אז אני הולך לי אל הים כמו גונב עוד רביצה פתאום תחושת גירוד מהכיוון של הביצה מסית מכנס באלגנטיות מרוויח הצצה מתלבט אם זאת מדוזה או הממשלה ששוב עקצה נשים עם בגד ים מינימלי ספק חוט דנטלי כמו מפריד בין הימין הקיצוני לשמאל הרדיקלי אחר כך אל תגידו ההתחממות פה זה גלובלי התקשרתי לשתף חבר מזל שלא ענה לי

So I head to the beach, like stealing another lazy lounge-around Suddenly an itching sensation from the direction of the testicle I shift my pants elegantly and steal a peek Debating whether it’s a jellyfish or the government that stung again Women in minimal swimsuits, practically dental floss Like separating the extreme right from the radical left Afterward don’t say the warming here is global I called to share with a friend—lucky he didn’t answer

ווואלה מה בסך הכל אותי מנחם מודה לאלוהים שאני לא פה איתכם היום כבר לא טרוד בלחפש פתרון אומרים בסוף צוחק מי שצוחק אחרון

And honestly, what, after all, comforts me I thank God that I’m not here with you Today I’m no longer preoccupied with looking for a solution They say, in the end, the one who laughs last laughs best

הוו מי שדוחק חיפזון מי שמוחק עיפרון שמנקנק את האוזון שמלקק חילזון שמספק סירחון שמתפנק בקישון שמסתרק בתיכון וואו וואו איזה פרח ואוו וואו הפרח נהדר אולי איזה דבר מתיקה או איך אומרים הצעירים מאנץ' ?סיימת

Oooh, whoever presses haste, whoever erases a pencil, who messes up the ozone, who licks a snail, who supplies a stench, who pampers himself in the Kishon, who combs his hair in high school—wow wow, what a flower; wow wow, the flower is splendid; maybe something sweet, or, as the youngsters say, a munch? Finished?