[וורס 1] מראה של עשן מתפזר זה דבר שעושה לי רק טוב לרדוף אחרי כסף ואגו זה שיט שהורס ת'רחוב משום כאב זה השיט היחידי שגורם לי לכתוב אז ברגע שבא השינוי הנחוץ, תקרא לזה סוף אולי אז אחזור לצייר את הנוף כמו אז בילדות לפני שבמקום הספריי למידה שמתי דיסקים של ראפ מלוכלך בילקוט עכשיו זה לחיות או למות? לבכות או לצוד לסבול או לגנוב, לטרוף או לרעוב שלם את החוב, זה פאקין עצוב כי מה שמסובב את העולם של היום? שגעון גדלות הם קוראים לזה כוח אדם, עוד מסיכה לעבדות הם יצמידו את ספר הקודש ללב לא יכירו פסוק צדיקים מבקשים התערבות מלמעלה, לא הכל אבוד תמשיך לחפש

[Verse 1] The sight of smoke dispersing is something that only does me good. Chasing after money and ego is shit that ruins the street. Because of pain, this is the only shit that makes me write. So the moment the necessary change arrives, call it an end. Maybe then I’ll go back to painting the scenery like back in childhood. Before, when instead of textbooks I put dirty rap CDs in the backpack. Now is it to live or die? To cry or to hunt? To suffer or to steal, to devour or to starve. Pay the debt — it’s fuckin’ sad. Because what makes today’s world go round? Megalomania. They call it human resources, another mask for slavery. They’ll press the Holy Book to their heart yet won’t know a verse. The righteous ask for intervention from above — not all is lost. Keep searching.

[פזמון] ?האם יש כאן מישהו או שזו רק הייתה הרוח בודד וזה לא אישו נעבור את זה בטוח האם הרגשת פעם סתם עוד קישוט אחד מיני רבים על עץ אשוח רק אל תעשה מזה שום אישו אתה חייב להיות קשוח

[Chorus] Is there anyone here? Or was it just the wind? Lonely and it’s not an issue. We’ll get through this for sure. Have you ever felt like just another ornament, one of many on a Christmas tree? Just don’t make an issue out of it, you have to be tough.

[וורס 2] אנשים אלופים בלספר לי איך לא, לא יגידו איך כן זה משו שרק האני הפנימי שלי מסוגל לתקן זה משו שת'לא מסוגל להבין לא תוכל לדמיין גם אם אתן לך את כל התסריט לא תוכל לקריין נכון שאיזון זה הסוד להכל, היינג והייאנג אבל זה איזון שנשבר פה מזמן זה לא מעניין אף אחד, כן זה לא מזיז לאף אחד פולטיקאים שלא מייצגים כלום ידקרו אותך בגב עם פרפר נחמד וזאת פאקין שנת חמש אלף שבע מאות שבעים ושתיים ללוח שנה העברי אימפריות שלמות שנפלו ונוצרו מחדש כי כולנו עיוורים כותב פה מדרום תל אביב בעולם שעדיין נשלט על ידי מלכים אני כמו כל בני התמותה מנסה רק לשרוד את הדרך בין כל התככים ממשיך לחפש

[Verse 2] People are champions at telling me how not to; they won’t tell me how to. It’s something only my inner self can fix. It’s something you’re not able to understand, you won’t be able to imagine. Even if I give you the whole script, you won’t be able to narrate it. It’s true that balance is the secret to everything, the yin and the yang, but it’s a balance that broke here long ago — no one cares. No one — yeah, it doesn’t move anyone. Politicians who represent nothing will stab you in the back with Parpar Nechmad, and it’s the fuckin’ year five thousand seven hundred seventy-two of the Hebrew calendar. Entire empires fell and were created anew because we’re all blind. Writing here from south Tel Aviv, in a world still ruled by kings. I, like all mortals, am just trying to survive the road amid all the intrigues. Keep searching.

[פזמון] ?האם יש כאן מישהו או שזו רק הייתה הרוח בודד וזה לא אישו נעבור את זה בטוח האם הרגשת פעם סתם עוד קישוט אחד מיני רבים על עץ אשוח רק אל תעשה מזה שום אישו אתה חייב להיות קשוח

[Chorus] Is there anyone here? Or was it just the wind? Lonely and it’s not an issue. We’ll get through this for sure. Have you ever felt like just another ornament, one of many on a Christmas tree? Just don’t make an issue out of it, you have to be tough.