['וורס א]
מורות קראו לי מעופף
יושב לי בכיתה ומתופף
ג'אנספורט, ראסטות ומשאף
שם ראש וחורפ, (הארדקור) שהכל ישרף
זה עוד בוקר בי"א שתיים, על הכיף-כיף
"Had, Has, Have" עייף, בחנו אותי על
"כשעמדתי על שלי אמרו לי "שב, שב, שב
טקסט, טקסט, אין לב, אין ממה להתלהב
והראש על הבנות והמחשב
כשהדלת נטרקת והכיתה משתתקת
למדנו איך לנתק את המחשבות
אז ככה שבשקט בשקט נוצרה צלקת, צלקת
שלרפא אותה לקחו שנים רבות
יצאתי לחיים ברגליים יחפות
אני שורף שנים יפות בתוך כיתות שקופות
אני זוכר את הימים, אני זוכר המון תקופות טובות
ובעיקר איך למדנו לכבות, בובות-בובות
[Verse A]
Teachers called me spaced out.
Sitting in class and drumming.
JanSport, dreads and an inhaler.
Laying low and dozing off, (hardcore) let it all burn.
Another morning in 11th grade, class two, all good.
“Had, Has, Have” — tired, they tested me on it.
When I stood my ground they told me, “Sit, sit, sit.”
Text, text, no heart, nothing to get excited about.
And my mind is on girls and the computer.
When the door slams and the class goes quiet,
we learned how to disconnect our thoughts.
So quietly, quietly, a scar formed, a scar,
and it took many years to heal it.
I stepped into life barefoot.
I’m burning beautiful years inside transparent classrooms.
I remember the days, I remember many good times,
and mainly how we learned to switch off, puppets-puppets.
[פזמון אינסטרומנטלי]
[Instrumental chorus]
['וורס ב]
(אהלן אהלן אהלן אהלן אהלן אהלן אהלן אהלן)
אהלן גברת טונה, הוא בסך הכל בסדר"
ילד גבר, לא מעבר, הוא בסך הכל בסדר
הממוצע שלו ממוצע, הוא-הוא-הוא לא כל כך מקשיב
אם הוא יכול להתעניין יהיה מגניב (אה, כן)
הוא מאחר, הוא מדבר, הוא מקשקש, הוא מצייר
הוא מסרב להתבגר, הוא מסתגר
הוא יכול להשתפר, הוא יכול להתדרדר
"העיקר שהוא בוחר את הנתיב שהוא בוחר
ש-עות על גבי שעות נפלתי שמה בין הכיסאות
מאמין לכל נכשל, אומר אמן לתוצאות
לקחתי אחריות על השגיאות
היום מפנה בחזרה ת'אצבעות
על החומר שיריתם במטח
מקצועות שלא שונו מהפלמ"ח
הכסת"ח על גבי כסת"ח
כך למדנו בעיקר איך לצבור חובות
להסתדר על המדף ולקוות, בובות בובות
[Verse B]
(Hey hey hey hey hey hey hey hey)
Hello, Mrs. Tuna, he’s basically fine.
A decent kid, nothing more — he’s basically fine.
His average is average; h-he doesn’t really listen.
If he could get interested, it’d be cool (uh, yeah).
He’s late, he talks, he doodles, he draws.
He refuses to grow up; he shuts himself in.
He can get better; he can go downhill.
The main thing is he’s choosing the path he’s choosing.
Hours on end I fell through the cracks there,
believing every “failed,” saying amen to the results.
I took responsibility for the mistakes,
and today I point the fingers back —
at the material you fired in salvos,
at subjects that haven’t changed since the Palmach,
cover-up upon cover-up.
So we mostly learned to rack up debts,
to fit on the shelf and hope — puppets, puppets.
[פזמון אינסטרומנטלי]
[Instrumental chorus]
['וורס ג]
ולא מזמן כשהרגשתי מאוד דאון
"הקשבתי ל"דוג פאונד
לשכוח קצת מכל המחשבות שפתאום באו
הבנתי הכל, וואו, ישבתי שם סתם
מיותר כמו הסיכה על הכיפה של חנוך דאום
איך תלמדו אותי לסמוך על עצמי, לחתום על חוזים
לקלוט ת'רגשות שבפנים, לבנות יחסים
?איך אדע לחיות בשלום? איך תלמדו אותי לחלום
אתם לא יודעים חלום מהו
הייתי שם מיליון פאונד
שכל עוד הם ימשיכו לצפצף באותו סאונד
ככה ישמע גם העתיד שלי
!אז המילים שלי הן כמו אגרוף לראש, פאו
תודה לאל אני לא עוד רובוט
שתלמדו אותו לקרוא פקודות, שלום ורוב תודות
כשתחתוך את החוטים אז תבין שבפנים יש מיליון תשובות
בובות בובות
[Verse G]
And not long ago, when I was feeling really down,
I listened to The Dogg Pound,
to forget a bit all the thoughts that suddenly came.
I understood it all — wow — I was just sitting there for nothing,
as useless as the pin on Hanoch Daum’s kippah.
How will you teach me to trust myself, to sign contracts,
to grasp the feelings inside, to build relationships?
How will I know to live in peace? How will you teach me to dream?
You don’t even know what a dream is.
I’d bet a million pounds
that as long as they keep chirping the same sound,
that’s how my future will sound too.
So my words are like a punch to the head — pow!
Thank God I’m not just another robot
that you teach to read commands — shalom and many thanks.
When you cut the strings you’ll realize there are a million answers inside.
Puppets, puppets.
