יְמֵי צְפַת
אֲנִי רוֹשֵׁם שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח, לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָם יָמִים
אֲנִי יָצָאתִי כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלְךָ, כְּמוֹ מִבִּפְנִים
אוֹתְךָ רָאִיתִי בְּעֵינֵי הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים הַשּׁוֹבָבִים
בְּתוֹךְ צִבְעֵי הַחַמָּה שֶׁבָּאָה בֵּין הָרִים
אָדָם יוֹצֵא, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה צָפוּן לוֹ בַּדְּרָכִים
הִנֵּה יָצָאתָ לִקְרָאתִי
Days of Safed
I write so that I won't forget, I won't forget those days
I went out because I heard your voice, as if from within
I saw you in the eyes of the little mischievous children
In the colors of the sun that came between the mountains
A person sets out, not knowing what lies ahead for him on the roads
Here you came out to meet me
הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לְסִמְטְאוֹת הָאֲבָנִים
בָּהֶן שִׂחֲקוּ הַיְּלָדִים, בְּאוֹתִיּוֹת וּבְמִלִּים
אוֹתְךָ רָאִיתִי פֹּה וְשָׁם כְּמוֹ בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים
מֵצִיץ עָלַי, וּמַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ פְּתוּחִים
אָדָם יוֹצֵא וְהוּא מַשְׁאִיר חַלּוֹן פָּתוּחַ לָעוֹלָם
אֲנִי מְצָאתִיךָ לִקְרָאתִי...
The door opened to the stone alleys
In them the children played, with letters and with words
I saw you here and there like in a game of hide-and-seek
Peeking at me, and watching from the windows that were open
A person goes out and he leaves a window open to the world
I found you coming toward me...
הַשָּׁמַיִם שֶׁפָּתַחְתָּ מֵעָלַי... שָׁתַקְתִּי וְשָׁמַעְתָּ תְּפִלּוֹתַי
הָיִיתָ לִי עַמּוּד אֵשׁ בְּלִי לְבַקֵּשׁ, עַמּוּד עָנָן, בִּשְׁבִיל חָדָשׁ וְיָשָׁן
הַשָּׁמַיִם שֶׁפָּתַחְתָּ מֵעָלַי... שָׁתַקְתִּי וְשָׁמַעְתָּ תְּפִלּוֹתַי
הָיִיתָ לִי עַמּוּד אֵשׁ בְּלִי לְבַקֵּשׁ, עַמּוּד עָנָן, וְלֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ לְאָן
The heavens that you opened above me... I was silent and you heard my prayers
You were for me a pillar of fire—without my asking, a pillar of cloud—for a path both new and old
The heavens that you opened above me... I was silent and you heard my prayers
You were for me a pillar of fire—without my asking, a pillar of cloud—and I did not ask you where
וְאָז הֵם בָּאוּ הַשִּׁירִים, הַמַּנְגִּינוֹת וְהַמִּלִּים
כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתִי הַיְּלָדִים אֲנִי עָנִיתִי בִּצְלִילִים -
אוֹתְךָ רָאִיתִי לְעֵת עֶרֶב, לֵיל כּוֹכָב, מִתּוֹךְ דִּבּוּק הַחֲבֵרִים
מִתּוֹךְ שְׁתִיקַת עֲצֵי הַזַּיִת, אֶת עַנְפֵיהֶם הָיוּ פּוֹרְשִׂים
כְּמוֹ כֹּהֲנִים הַמְּבָרְכִים עֲטוּפִים בְּטַלִּיתָם
אָדָם, לִפְנֵי שֶׁהוּא יוֹצֵא, מִתְעַטֵּף בְּבִרְכָתְךָ
And then came the songs, the melodies and the words
When the children asked me, I answered in sounds—
I saw you toward evening, a starry night, from the closeness of friends
From the silence of the olive trees, they would spread their branches
Like priests who bless, wrapped in their prayer shawls
A person, before he sets out, wraps himself in your blessing
הַשָּׁמַיִם שֶׁפָּתַחְתָּ מֵעָלַי... שָׁתַקְתִּי וְשָׁמַעְתָּ תְּפִלּוֹתַי
הָיִיתָ לִי עַמּוּד אֵשׁ בְּלִי לְבַקֵּשׁ, עַמּוּד עָנָן, בִּשְׁבִיל חָדָשׁ וְיָשָׁן
הַשָּׁמַיִם שֶׁפָּתַחְתָּ מֵעָלַי... שָׁתַקְתִּי וְשָׁמַעְתָּ תְּפִלּוֹתַי
הָיִיתָ לִי עַמּוּד אֵשׁ בְּלִי לְבַקֵּשׁ, עַמּוּד עָנָן, וְלֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ לְאָן
The heavens that you opened above me... I was silent and you heard my prayers
You were for me a pillar of fire—without my asking, a pillar of cloud—for a path both new and old
The heavens that you opened above me... I was silent and you heard my prayers
You were for me a pillar of fire—without my asking, a pillar of cloud—and I did not ask you where
עַכְשָׁו אֲנִי מְנַגֵּן עַל הַגִּיטָרָה שֶׁנִּגֵּן לָנוּ אָבִי
בְּיַלְדּוּתִי לִפְנֵי שֵנָה
כְּדֵי שֶׁאֵרָדֵם בְּמַנְגִּינָה
עַכְשָׁו כְּשֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהֵרָדֵם, אֲנִי קָם וּמְנַגֵּן
בְּשֶׁקֶט, קְצָת, כִּי בְּנִי הַקָּטָן כְּבָר יָשֵׁן, אוֹתָהּ הַמַּנְגִּינָה כִּמְעָט
אוֹתָהּ גִּיטָרָה קְצָת יוֹתֵר סְדָקִים וְשָׁנִים שֶׁעָבְרוּ
Now I play the guitar that my father played for us
In my childhood, before sleep,
So that I would fall asleep to a melody
Now, when I cannot fall asleep, I get up and play
Quietly, a little, for my little son is already asleep, almost the same melody,
The same guitar, with a few more cracks and the years that have passed
