לא יודע אם לכתוב על רחמים ניסן, זה שנפטר אתמול
אולי אכתוב "שבעה", כי לא יושבים עליו, ערירי נפטר, בחוסר כל
יושב היה מול ניסים, אדון לוי משמאלו
אחיו גם הם הלכו, קרובים בקושי נשארו
אחות היתה. לא זוכר כבר מה קראו אותה
I don't know whether to write about Rachamim Nisan, the one who passed away yesterday.
Maybe I'll write 'shiva,' because no one sits shiva for him; he died childless, with nothing.
He used to sit opposite Nissim, Mr. Levi to his left.
His brothers too have gone; hardly any relatives remained.
There was a sister. I no longer remember what her name was.
הגעתי מאוחר, כמעט מנין, תופש אותם בחניה עוזבים
כמה בני דודים מהמרכז. אני שואל: "האם אמרו קדיש?" לא עונים
יושב מולו הייתי בתפלה, מביט עליו
לאט היה מניח ומנשק את תפליו
איזה טונים! אז הבאת! כששרת פיוטי הסליחות
I arrived late, almost a minyan, caught them in the parking lot as they were leaving.
A few cousins from the Center. I ask: 'Did they say Kaddish?' They don't answer.
I used to sit opposite him in prayer, watching him.
He would slowly put on and kiss his tefillin.
What tones! You really brought it, when you sang the Selichot piyyutim.
"אם אפס", שזה אתו פיוט על העקדה, היה תמיד שלו, כלם חכו
לשמוע איך סחב את המקאם בשלש עשרה מדות של רחמים
ועד יומו האחרון, כפוף היה, בוהה קצת באויר
לא ותרנו: "רחמים, אולי תשיר!"
התקרבתי וזקפתי את הספר השמוט אל מול עיניו
'Im Efes,' that piyyut about the Akedah, was always his; everyone waited
to hear how he would carry the maqam in the Thirteen Attributes of Mercy.
And until his last day he was stooped, staring a bit into space.
We didn't give up: 'Rachamim, maybe you'll sing!'
I drew closer and lifted the drooping book before his eyes.
מַחֵי וּמַסֵּי מֵמִית וּמֵחֵי מַסִּיק מִן שְאוֹל לְחַיֵּי עָלְמָא
He smites and heals, puts to death and gives life, brings up from Sheol to eternal life.
אולי זה לא חשוב, בכל מקרה, נפטר שלשום. רחמים ניסן
קולו היה נעים פרקו נאה, לעת עתה פרקו תם. כותב לו
ושר עליו "שבעה צלילים" כי לא יושבים עליו
ועוד אני שומע בתוכי את נגוניו
Maybe it isn't important; in any case, he passed away the day before yesterday. Rachamim Nisan.
His voice was pleasant, his chant was beautiful; for now his chapter is complete. I write for him
and sing over him 'Seven Tones' because no one sits shiva for him,
and I still hear his melodies within me.
מַחֵי וּמַסֵּי מֵמִית וּמֵחֵי מַסִּיק מִן שְאוֹל לְחַיֵּי עָלְמָא
He smites and heals, puts to death and gives life, brings up from Sheol to eternal life.
