אני זוכר את הימים בהם הג'ינסים הקרועים הלכו הכי חזק בארץ עם חמישים שקלים בכיס קניתי לי ולך כרטיס טיול לבואנוס איירס

I remember the days when ripped jeans were all the rage in the country With fifty shekels in my pocket I bought a ticket for the two of us a trip to Buenos Aires

כשלא היה לנו מחשב יכולנו סתם להתאהב תגידי לי אם את זוכרת את כל המשחקים בחוץ לא הפסקנו אז לרוץ מהבוקר עד הערב

When we didn't have a computer, we could just fall in love Tell me if you remember all the games outside — we didn't stop running back then from morning till evening

אח, כמה חום היה בבית שני חדרים בסך הכל אולי צפוף אבל בטוח לעצב לא היה מקום וכשיום שישי הגיע פתחנו את המיקרופון

Ah, how much warmth there was at home Just two rooms in all Maybe cramped, but safe There was no room for sadness And when Friday came we turned on the microphone

מתגעגע ללילות כשלא היה מה לעשות על הברזלים ישבנו שתינו מהממטרות לא לא היו לנו ברירות כך או ככה הסתדרנו כשלא היה לי אסימון קראתי לך מהחלון מין חיים פשוטים כאלה וכשחלמנו חלומות לא שכחנו גם לחיות מעניין אם את זוכרת

I miss the nights when there was nothing to do We sat on the railings We drank from the sprinklers — no, we didn't have a choice One way or another we got by When I didn't have a phone token I called to you from the window Such a simple life And when we dreamed, we didn't forget to live as well I wonder if you remember