איך כבשת בסערה את היבשת נסיך החלומות של כל אישה ובקסמך נערות נפלו ברשת יצאו מדעתן ללא בושה שתי עיניך אש לוחשת חלומות של אהבה ובליבן תקווה נואשת להישרף איתך בלהבה

How you stormed the continent, the prince of every woman’s dreams. And by your charm the girls fell into the net, losing their minds without shame. Your two eyes, a whispering fire, dreams of love, and in their hearts a desperate hope to burn with you in the flame.

ולנטינו, ולנטינו מי היה מאמין שהיית פשוט, שהיית תמים, ולנטינו שהיית בן אוהב של אמא וחלמת באמת על פרדס וקלמנטינות ולנטינו, ולנטינו איך שתקת בכאב איך נשבר בך הלב ואנחנו לא ראינו ולנטינו, ולנטינו

Valentino, Valentino, who would have believed that you were simple, that you were innocent, Valentino, that you were a loving son to your mother, and truly dreamed of an orchard and clementines. Valentino, Valentino, how you kept silent in pain, how your heart broke inside you, and we did not see. Valentino, Valentino.

איטלקי יפה עם נשמה נרגשת בלי פת לחם ובלי פרוטה איך נפלת, בן אלמוות, אל הרשת אשר טמנו לך בני תמותה על הברק שבעיניים בנו טירות מפוארות היית בן שלושים ושתיים מעט שנים היו מאושרות

A handsome Italian with a quivering soul, without a crust of bread and without a coin. How you fell, immortal one, into the net that mortals laid for you. On the sparkle in your eyes they built magnificent castles. You were thirty-two — few of your years were happy.

ולנטינו, ולנטינו מי היה מאמין שהיית פשוט, שהיית תמים, ולנטינו שהיית בן אוהב של אמא וחלמת באמת על פרדס וקלמנטינות ולנטינו, ולנטינו איך שתקת בכאב איך נשבר בך הלב ואנחנו לא ראינו ולנטינו, ולנטינו

Valentino, Valentino, who would have believed that you were simple, that you were innocent, Valentino, that you were a loving son to your mother, and truly dreamed of an orchard and clementines. Valentino, Valentino, how you kept silent in pain, how your heart broke inside you, and we did not see. Valentino, Valentino.

עוד היום הן נזכרות בלהט בפנים הנפלאים ובמבט הן פוסעות לאט בצעד ועוד צעד אבל ליבן צעיר איתך לעד הן ידעו ימים טובים יותר מאלה עברו מאז הרבה שנים על אבן לבנה כפלא בכל שנה אודמות השושנים

Even today they remember with fervor the wonderful face and the gaze. They walk slowly, step by step, but their hearts are young with you forever. They knew days better than these; many years have passed since. Upon a white stone, as if by a wonder, the roses redden every year.

ולנטינו, ולנטינו מי היה מאמין שהיית פשוט שהיית תמים, ולנטינו שהיית בן אוהב של אמא וחלמת באמת על פרדס וקלמנטינות

Valentino, Valentino, who would have believed that you were simple, that you were innocent, Valentino, that you were a loving son to your mother, and truly dreamed of an orchard and clementines.

ולנטינו, ולנטינו הן ראו בך נסיך הן ראו אותך בשיא הן ראו והאמינו ולנטינו, ולנטינו

Valentino, Valentino, they saw in you a prince, they saw you at your peak, they saw and believed, Valentino, Valentino.