מר אתייפח כמו עץ בגשם בבוא יומי האחרון כשאתבקש מייד לגשת אל מקומי שבמרום אבל כבד אכריז בבית וכל העיר תמלא יגון - האם ירוק עוד עץ הזית אשר נועד לי לארון?

Bitterly I will swell like a tree in the rain, when my last day arrives, when I am asked at once to proceed to my place on high. I will proclaim heavy mourning at home, and the whole city will fill with grief — is the olive tree still green that is destined for my coffin?

אם לעולם הבא אלך לי אז רק בדרך ארוכה מתוך הקבר אסתלק לי כמו פרחח מן הכיתה הקברנים יבכו מזעם וגם יצאו מדעתם כשיתחשק לי עוד הפעם לשוב הביתה ככה סתם

If I go to the world to come, then only by a long road. I’ll slip out of the grave like a brat from the classroom. The gravediggers will weep with rage and even lose their minds when I feel like it once again to come back home just like that.

כל רצוני לטעום עוד פעם שמנת-כפר ותות-גינה עוד נשיקה שיש בה טעם ואהבה אחרונה פעם אחת לתעות בדרך ולאבד את הצפון וללטף משוק עד ירך את שתי רגלייך היפות

All I want is to taste once more country cream and garden strawberries, another kiss that has a flavor, and a last love, once to stray along the way and lose my bearings, and to caress, from shin to thigh, your two beautiful legs.

את, זוגתי, פרצי בבכי כשתקבלי את הבשורה שדמעתך תרד על לחי ושתקני שמלה שחורה ואחר-כך מצאי לך גבר שמידתו כמידתי שישתמש אחר האבל במגפיי ומיטתי

You, my wife, burst into tears when you receive the news; let your tear roll down your cheek, and buy yourself a black dress. And afterwards find yourself a man whose size is like mine, to use, after the mourning, my boots and my bed.

כל רכושי יהיה לבעל שיטפל בזוגתי: מכובעי עד שרוך-הנעל ייני, לחמי ומקטרתי אך אם יעיז הוא להפריע את מנוחת החתולה - בחלומו אני אופיע והוא ימות מבהלה

All my property will go to the husband who will take care of my wife: from my hat to the shoe lace, my wine, my bread and my pipe. But if he dares to disturb the cat’s rest — I will appear in his dream, and he will die of fright.

כאן מונחים עלי שלכת כי זהו סוף הצוואה אין לי ברירה, צריך ללכת וכבר הגיעה השעה שוב לא אסבול כאב שיניים ובזה הבית לא אגור נא לחזור בעוד יומיים - בגלל האבל פה סגור!

Here fallen leaves lie upon me, for this is the end of the will. I have no choice — I must go, and the hour has already come. I will no longer suffer toothache, and I will not live in this house. Please come back in two days — because of mourning it’s closed here!