כשהלילה חוזר מנדודיו ויש מן קדרות עייפה בפניו בין סמטאות הכרך ושתיקותיו אני שומעת צעדיו

When the night returns from its wanderings and there is a kind of weary gloom upon its face, between the city's alleys and its silences I hear its footsteps

אני אוספת כאבי הישנים שאולי לאבד באיזה בר עמוס אנשים רואה עוד איש... בודד

I gather my old pains, perhaps to lose them in some bar crowded with people, I see another man... alone

מתחת לשפתיו שם הוא ממלמל עיניו מן בורקות במבט כמוצא איזה דרך או שיר ולוגם כמנוסה איזה שקר מעושה

Under his breath he mutters, his eyes kind of gleam with a look as if finding some path or song, and he sips, practiced, some contrived lie

כשהלילה חוזר מנדודיו ויש מן קדרות עייפה בפניו בין סמטאות הכרך ושתיקותיו אני שומעת

When the night returns from its wanderings and there is a kind of weary gloom upon its face, between the city's alleys and its silences I hear