ערב כחול עמוק
תולה עגיל אדמדם לרושם
ומעשן תפרחת
קטורת של אזדרכת
ומרחש בלחש
אולי הפעם
אולי הפעם
Deep blue evening
hangs a reddish earring for effect,
and smokes a blossom,
incense of chinaberry,
and rustles in a whisper,
maybe this time,
maybe this time.
כמה כחול הערב
כמה עמוק אלוהים יודע
למה שלא תפתיע
חד וחלק בפתח
כמשחר בלי הרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם
How blue the evening,
how deep—God knows.
Why don’t you surprise me,
plain and simple at the threshold,
like a relentless pursuer,
to drink one’s fill again,
to drink one’s fill again.
כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור
All the blue to sorrow,
all the depth has no end,
this time I feel like
falling on my sword to die for you,
to die, to die for you,
in memory of an evening that will not return.
ערב כחול עמוק
תולה עגיל בצורת ירח
רק תעמוד בפתח
בלי הודעה מוקדמת
כמשחר לטרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם
Deep blue evening
hangs a moon-shaped earring,
just stand in the doorway,
without prior notice,
like a predator on the hunt,
to drink one’s fill again,
to drink one’s fill again.
כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור
All the blue to sorrow,
all the depth has no end,
this time I feel like
falling on my sword to die for you,
to die, to die for you,
in memory of an evening that will not return.
