כשאתה קורא בעיתונים על התפרצות הר געש בסיציליה על קבורתם של שני כפרים שלמים בניקרגואה בצ'ילה או בהודו; כשאתה קורא בעיתונים אתה שואל את עצמך מדוע? מדוע זה שבים האיכרים דווקא למדרונות אשר בגדו? מדוע זה אינם נסים משם ומחפשים מקום יותר בטוח שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד?

When you read in the newspapers about a volcanic eruption in Sicily, about the burial of two whole villages in Nicaragua, in Chile, or in India; when you read in the newspapers, you ask yourself: why? Why is it that the farmers return precisely to the slopes that betrayed them? Why do they not flee from there and look for a safer place where they could, at last, live in peace once and for all?

הרי אחת לכל כמה שנים - כך בפרוש כתוב בעיתונים - שוב תתפרץ הלבה מן ההר ותאיים לקבור את כל הכפר מדוע זה לחזור הם מתעקשים? מדוע את הכפר אינם נוטשים אחת ולתמיד?!

After all, once every few years — so it is explicitly written in the newspapers — the lava will erupt again from the mountain and threaten to bury the entire village. Why do they insist on returning? Why do they not abandon the village once and for all?!

יש לפעמים, אתה פוגש תייר והוא שואל: אמור נא לי, מדוע - מדוע מתעקשים אתם לחיות דווקא לפתח הר הגעש? הרי ניתן למצוא עוד בעולם פינות שקטות, ללא עשן ורעש ואדמה מוצקת וטובה שלא תרעד מתחת רגליכם מדוע זה אינכם זזים מכאן ומחפשים מקום יותר בטוח שבו תוכלו לחיות, סוף סוף, בשקט אחת ולתמיד?

Sometimes you meet a tourist, and he asks: tell me, why — why do you insist on living right at the mouth of the volcano? After all, one can still find in the world quiet corners, without smoke and noise, and firm, good ground that will not tremble beneath your feet. Why is it that you do not move from here and look for a safer place where you could live, at last, in peace, once and for all?

הרי אחת לכל כמה שנים - כך בפרוש כתוב בעיתונים - שוב מתפרצת הלבה מן ההר ומאיימת שוב על כל הכפר מדוע זה אתם כה מתעקשים מדוע את הכפר אינכם נוטשים אחת ולתמיד?

After all, once every few years — so it is explicitly written in the newspapers — again the lava bursts from the mountain and again threatens the whole village. Why are you so insistent? Why do you not abandon the village once and for all?

ואז ‟ פתאום - אתה מבין אותם: את האיכר שעל הצ'ימבוראסו ואת האם שעל הפוג'יסאן ואת הילד על הוזוב גם הם יודעים, ודאי שבעולם פינות שקטות יותר מהר הגעש ואדמה המוצקה מזו שבו טמונים בתי אבותיהם גם הם יכלו, אולי, לזוז משם ולחפש מקום יותר בטוח שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד

And then — suddenly — you understand them: the farmer on Chimborazo, and the mother on Fujisan, and the child on Vesuvius. They too know, of course, that in the world there are corners quieter than the volcano, and ground more solid than this where their ancestral homes are embedded. They too could, perhaps, move away from there and look for a safer place where they could, at last, live in peace once and for all

אך הם דבקים למדרונות ההר ומחכים אולי, אולי מחר? ומקווים ליום, שעוד יבוא שבו ההר ישקוט מזעפו ואז על הבזלת השחורה איך אז יוריק הדשא ויפרח אחת ולתמיד!

But they cling to the mountain slopes and wait — perhaps, perhaps tomorrow? — and hope for the day that will yet come, when the mountain will calm its wrath, and then, upon the black basalt, how the grass will turn green and bloom, once and for all!