[בית ראשון] אני לא מפחד למות, אני רק מת מפחד אמר לי דוקטור התחכמות כשישבנו יחד כי לאו דווקא בגילופין, הבן אדם פתאום נופל אל תוך משחק החילופין בין העיקר והטפל

[Verse 1] I'm not afraid to die, I'm just dying of fear Doctor Sophistry told me when we sat together Because not necessarily when tipsy does a person suddenly fall Into the game of alternation between the essential and the trivial

[בית שני] אז כל מה שצריכים זה יד ברגע של סחרחורת עם יד ביד, כל חושך עד הוא חתיכה שחרחורת אך זאת בושה שיש מצב שבו הזמן זוחל כצב בזמן שכל או רוב הזמן, אתה בוכה איך רץ הזמן

[Verse 2] So all you need is a hand at a moment of dizziness Hand in hand, any darkness is just a small bout of dizziness But it's a shame that there's a state in which time crawls like a tortoise While all or most of the time you lament how time flies

[פזמון] דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות היי, דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות

[Chorus] Doctor Sophistry He really knew how to die Hey, Doctor Sophistry He really knew how to die

[בית שלישי] אחר כך הוא ברח לבד, אני לבד נשארתי סלים קלעתי בד בבד, גם תשבצים פתרתי צריך לומר - לא שמתי לב איך שחלף, עבר הזמן ?מצאתי איך להשתלב בנוף שמסביבי, אז מה

[Verse 3] After that he ran off alone; I remained alone I wove baskets meanwhile, and I solved crosswords too I must say — I didn't notice how time slipped by, passed ?I found how to blend into the landscape around me, so what

[בית רביעי] אתם תגידו - זאת בושה, אני חושב זה פלא איך הייתי מאושר, חופשי בתוך הכלא ודוקטור התחכמות חזר ובעיניו מן צל מוזר בפיו חיוך, איזה צירוף, הוא רק אמר טירוף טירוף

[Verse 4] You'll say — it's a disgrace; I think it's a wonder How I was happy, free inside the prison And Doctor Sophistry returned, and in his eyes some strange shadow A smile on his lips, what a conjunction, he only said: 'Madness, madness'

[פזמון] דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות היי, דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות

[Chorus] Doctor Sophistry He really knew how to die Hey, Doctor Sophistry He really knew how to die

[בית חמישי] שמע, כל אמת יוצאת לאור עם פצצת זמן מרשרשת" "מי שיכול לספור כל חור, שוכח את הרשת אמר לי דוקטור התחכמות, אחרי ששוב ברח ושוב רק שקשיים בהתרשמות אילצו אותו תמיד לשוב

[Verse 5] Listen, every truth comes to light with a ticking time bomb Who can count every hole forgets the net Doctor Sophistry told me, after he had run off again and again Only difficulties with impression compelled him to always return

[בית שישי] אני הולך על הקשבה, דממה דקה זה צוהר" דרכו נמשך חוט מחשבה עם אין סופו בזוהר אני מתחיל להתאמן, להיות נכון בהזדמן "האושר הגדול מדי, אין מי שראיו וחי

[Verse 6] I go with listening; a fine silence is a window Through it a thread of thought is drawn, its endlessness in radiance I begin to train, to be ready when the chance arises Happiness that's too great — no one has seen it and lived

[פזמון] דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות היי, דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות

[Chorus] Doctor Sophistry He really knew how to die Hey, Doctor Sophistry He really knew how to die

[בית שביעי] אז איך שזה עומד היום, הסוף אינו ידוע עם שתי נשים צריך לחיות - עם למה ומדוע ודוקטור התחכמות התחיל בתוך תוכו להתרכז "פתאום אמר, "אני מתחיל אל תוך היקום להתנקז

[Verse 7] So as it stands today, the end is unknown With two ladies one must live — with 'why' and 'what for' And Doctor Sophistry began to concentrate within himself Suddenly he said, 'I'm beginning to drain into the universe'

[בית שמיני] נבהלתי קצת, לבי נחרד, אך הוא שלווה ורוגע "פתאום אמר, "אני נפרד, אני רואה לנגה או אז שמעתי נקיפה, האושר בעיניו קפא אולי ראה את האמת, אני נותרתי עם המת

[Verse 8] I got a little frightened, my heart was horrified, yet he was calm and tranquil Suddenly he said, 'I am parting, I see Venus' Then I heard a chime; the happiness in his eyes froze Maybe he saw the truth; I was left with the dead

[פזמון] דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות היי, דוקטור התחכמות הוא באמת ידע למות

[Chorus] Doctor Sophistry He really knew how to die Hey, Doctor Sophistry He really knew how to die

[סיום]

[Outro]