עמנואל צוחקת אל ציפור בגן, אל אור וצל אל האיש שמטייל איתה בעיר עמנואל ילדה קטנה היא לא זוכרת מה היה היא לא יודעת שהלב שביר עיניים נפקחות לראות חיוך מבעד לדמעות והיא תמיד נרדמת עם עוד שיר על מה חלמה עמנואל איש לא יידע איש לא שואל ואין לה עוד מילים כדי להסביר

Emmanuelle laughs to a bird in the garden, to light and shadow, to the man who walks with her in the city Emmanuelle, a little girl she does not remember what was she does not know that the heart is fragile eyes open to see a smile through the tears and she always falls asleep with another song what did Emmanuelle dream of no one will know no one asks and she has no more words to explain

עמנואל

Emmanuelle

וכל החלונות פתוחים בשמי העיר המלאכים רק את רואה אותם פורחים לאט

And all the windows are open in the city’s skies, the angels, only you see them flying slowly

עמנואל עם הזריחה שקטה שקטה ולא בוכה רואה איך צל חולף על הפנים לאט שולחת יד אישה אחת ואיש אחד שישנים עמוק בין הסדינים

Emmanuelle with the sunrise quiet, quiet and not crying she sees how a shadow passes over the face slowly she reaches out a hand one woman and one man who are sleeping deeply between the sheets

וכל החלונות פתוחים בשמי העיר הפרפרים רק את רואה אותם פורחים לאט

And all the windows are open in the city’s skies, the butterflies, only you see them flying slowly