רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדות בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן וכף ידה קטנה הלבינה בידו

Hot winds blew among the pine trees and the hiss of sprinklers rose from the fields in her hair the carnation shone white and her small palm grew pale in his hand

בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים וכוכבים נשרו למים עם הטל ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל

On the path to the pools they walked hand in hand and stars fell into the water with the dew a lone jackal laughed far away in the night and she said: You are so handsome, soldier

והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך את תרמילך ארזתי שאותו תיקח לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח

And she said to him: tomorrow you set out on your way I packed your knapsack for you to take I did not put in it a letter, nor a flower for a keepsake for if you remember — you will remember, and if you forget — you will forget

ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף

And when they returned along the path from the pools at dawn the tears of the dew hung large on the reeds' stalks and he held her palm with a confident hand and she looked at him through a transparent veil

והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך והיא החזירה לו בלאט את הציפורן הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח - ישכח

And he said to her: my girl, I will come back again even if I go far, my heart remains with you and she quietly returned to him the carnation for if he remembers — he will remember, and if he forgets — he will forget

והוא הלך לקרב עת החמה הנצה ולא חזר משם ימים רבים כל כך והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח

And he went to battle when the sun was rising and he did not return from there for so many days and she knows that he will never return and she still prays that he has only forgotten