היום אולי נדחה את בוא הלילה
ולא נשאף לאור כוכב
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב
Today perhaps we'll postpone the coming of night,
and will not yearn for a star's light;
for you and I have all we ever asked,
without words we'll know it, for we'll love.
היום אולי נדחה את קץ דרכנו
ולא נזכור כי סוף לכל
זה המשעול שבו דורכות רגלינו
בשני קצותיו הדשא לא יבול
Today perhaps we'll defer the end of our road,
and will not recall that all things end.
This is the path on which our feet are treading;
at both its ends the grass will not wither.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך
In silence we'll love, for you and I
have enough without words—they are for those
who do not know how to say it otherwise.
How beautifully the lilac blooms.
היום אולי נדחה את העצבת
אם יד ביד באור, נלך
כי רוח כפור בחשכה נושבת
רק במקום בו לא שמעו את שמך
Today perhaps we'll postpone the sadness,
if, hand in hand, in the light we walk;
for a freezing wind blows in the dark
only where your name has not been heard.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך
In silence we'll love, for you and I
have enough without words—they are for those
who do not know how to say it otherwise.
How beautifully the lilac blooms.
היום אולי נדחה בוא השלכת
ולא יוכל לבוא הסתיו
דרכים רבות הן לאביב ממלכת -
אם רק אותן אור חיוכך יאהב
Today perhaps we'll defer the coming of the leaf-fall,
and autumn will be unable to arrive.
Many are the roads to spring's kingdom—
if only the light of your smile will love them.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך
In silence we'll love, for you and I
have enough without words—they are for those
who do not know how to say it otherwise.
How beautifully the lilac blooms.
