אני חוזר בדרך הכורכר בפיתולי אותו מסלול מוכר ושוב נדמה שזה אותו צרצר שר מתחת שיח הצבר שני הברושים בשער הקדמי שומרים על סף הבית של אימי ועל עמוד בטון טבוע שמי שרשמתי פעם בעצמי

I return along the dirt road, through the twists of that same familiar route, and again it seems it's the same cricket singing beneath the prickly pear bush. The two cypresses at the front gate guard the threshold of my mother's house, and on a concrete pillar my name is inscribed, which I once wrote there myself.

וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים

And the scent of melons with pine resin falls heavy like the years, yet is always welcoming.

אני הולך בדרך הכורכר ומחפש את כל ילדי הכפר שורק פזמון מתוך "שיר הקטר" אך לאיש זה לא מזכיר דבר באופניים שחצו שדות גלגל חסר כנפיים חלודות ועל העץ תלויות שתי נדנדות רק ברוח הן מתנדנדות

I walk along the dirt road and look for all the village children, whistling a refrain from "Song of the Locomotive," but it reminds no one of anything. On the bicycle that crossed the fields, a wheel lacks rusty spokes, and on the tree two swings hang— they sway only in the wind.

וריח מלונים עם דבק אורנים...

And the scent of melons with pine resin...

אני יוצא בדרך הכורכר אני חושב על אפר ועפר על מה עכשיו ומה שבעבר ועל זה שכבר מחשיך וקר

I set out along the dirt road, I think of ash and dust, of what is now and what was before, and of how it's already getting dark and cold.

וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים

And the scent of melons with pine resin falls heavy like the years, yet is always welcoming.