[בית ראשון] יש לי דמיון קולנועי, חולני אני בוגר הפקולטה לקנאה, אני קשה כשאול אני רואה את הסרט חי בצבעים אני שומע גם את פס הקול דמיוני מרהט את החדר שבו את בוגדת בי עכשיו עם הבן זונה המצלמה שלי מצלמת הכול והנה גם את, נכנסת לתמונה

[Verse One] I have a cinematic, morbid imagination, I’m a graduate of the faculty of jealousy, I’m hard as hell. I see the film live and in color, I also hear the soundtrack. My imagination furnishes the room where you’re betraying me now with that son of a bitch. My camera is filming everything, and here you are too, entering the frame.

[בית שני] יש מצלמה טובה בראש שלי לוקח שוטים ארוכים, אני שומר על האווירה נראה שאתם ביחד לא מעט לא הייתי שם כשזה קרה זה חדר מואר ונעים תמיד הצבעים רכים על כיסוי המיטה מנורה מעוצבת יפה, שני ספלי קפה מוסיקה שקטה

[Verse Two] There’s a good camera in my head. I take long shots, I keep the atmosphere. Looks like you two are together quite a lot. I wasn’t there when it happened. It’s a bright and pleasant room, the colors on the bedspread are always soft, a nicely designed lamp, two cups of coffee, quiet music.

[בית שלישי] איש ואישה רגילים זה בזו נוהגים בנחת, לא נחפזים אני לוקח לונג-שוט וקלוז-אפ אוסף פרטים והעניינים זזים השיחה גוועת, הקולות נעשים רכים, המתח עולה הוא מושיט לך את היד שחיכית לה ואת נענית כל כולך

[Verse Three] A man and a woman, ordinary, with each other, proceed calmly, not in a hurry. I take a long shot and a close-up, collect details and things start to move. The conversation dies down, the voices become soft, the tension rises. He reaches out the hand you’d been waiting for, and you respond with your entire self.

[בית רביעי] אני מצלם בשקט נשיקה לוהטת חיבוק, יד פותחת רוכסן מתקלפת מן השמלה שקניתי לך לחג, המכנסיים שלו נושרות מעצמן הוא מושיט את היד, את גוחנת השדיים שלך רוטטים צונחים חבוקים על המיטה אני אתכם בהילוך איטי

[Verse Four] I quietly film a searing kiss, an embrace, a hand opens a zipper, you peel off the dress I bought you for the holiday, his pants drop by themselves. He reaches out his hand, you bend over, your breasts tremble, you fall, entwined, onto the bed, I’m with you in slow motion.

יותר מזה לא צריך לראות

No need to see more than that.

[בית חמישי] מכבה את המצלמה זה כבר לא הסרט שלי אני קם, אני יוצא לרחוב, אני הולך והשמש בעיניי, אני רועד כולי לא חשבתי שיקרה לי, לא חשבתי שיקרה לך לא הייתה סיבה לחשוד משהו במצלמה שלי שמעצמו מתחיל לעבוד

[Verse Five] I turn off the camera, this is no longer my film. I get up, I go out to the street, I walk, and the sun’s in my eyes, I’m trembling all over. I didn’t think it would happen to me, I didn’t think it would happen to you, there was no reason to suspect. Something in my camera, by itself, starts to work.

רואה שוב את השוט האחרון

I see the last shot again.

[בית שישי] לפני שהאור יורד ואני מפסיק להקליט המוסיקה עולה לי באוזניים ואתם אותה חיה דו-גבית כאן אמרתי, "קאט", זה לא סוף הסרט נדמה לי שראיתי פעם משהו דומה לו אם זה לא רומיאו ויוליה אולי זה אותלו

[Verse Six] Before the light goes down, and I stop recording, the music swells in my ears and you are that same beast with two backs. Here I said, “Cut,” this isn’t the end of the film, I think I once saw something like it. If it’s not Romeo and Juliet, maybe it’s Othello.

[בית שביעי] אני יוצא לרחוב, אני הולך השמש בעיניי, אני קשה כשאול אני יודע לאן אני הולך אני לא צריך לשאול אמרתי שלמדתי קולנוע וטרנטינו בחור כלבבי אז אולי לא תופתעו מן הקטע שאני הולך להביא

[Verse Seven] I go out to the street, I walk, the sun in my eyes, I’m hard as hell. I know where I’m going, I don’t need to ask. I said I studied cinema, and Tarantino is a guy after my own heart, so maybe you won’t be surprised by the scene I’m about to deliver.

[בית שמיני] לאט לאט, בזהירות אני הולך אני פותח מאחור את דלת המטבח על קצות האצבעות, אני הולך במסדרון לחדר המרוהט ושולף את האקדח הפתעה גמורה, את צורחת בפה פעור שלא יוצא ממנו קול בבהלה, הוא מושך את השמיכה נעשה ביישן ושכח מה שרצה לשאול

[Verse Eight] Slowly, carefully I go, I open the kitchen door from behind, on tiptoe, I go down the corridor to the furnished room and draw the pistol. Total surprise, you scream with your mouth agape but no sound comes out, in panic, he yanks the blanket, turns bashful and forgets what he wanted to ask.

[בית תשיעי] היד שלי יציבה, ברכיים כפופות קלות התאמנתי לקראת התפקיד למדתי על-פה גם את כל השורות שאני לא הולך להגיד אין לי ראש לנאום אפולוגטי לא חקיין פתי, אין זמן לציטוט מספר הספרים זה סרט חובבים קצר והתקציב הספיק בקושי לשישה כדורים

[Verse Nine] My hand is steady, knees slightly bent, I trained for the role, I memorized all the lines as well, that I’m not going to say. I’m not in the mood for an apologetic speech, I’m no gullible imitator, no time for a quote from the Book of Books, it’s a short amateur film and the budget barely sufficed for six bullets.

[סיום]

[Ending]