רק אותה אהבתי מכל, בכל ליבי לשווא כי לי צחקה יומם וליל, לא חשתי נעלב לו רק חדלה מצחוק, הייתי לה אומר את כל שיש לי בליבי, אפילו קצת יותר

Only her I loved above all, with all my heart—in vain; for she laughed at me day and night, and I did not feel offended. If only she would stop laughing, I would tell her all that I have in my heart, even a little more.

חידה את לי, לא אדע למי את ליבך נתת יחידה שלי למה ליבי הולך רק אלייך אנא הגידי, חידתי שלי

You are a riddle to me; I don’t know to whom you gave your heart, my only one. Why does my heart go only to you? Please tell me, my riddle.

כן היא יפה וחיננית זה לה ברור היטב אך כי יודעת היא היטב את מי אני אוהב מן החלון עם ליל עוד איש אחד יצחוק לשיר שירים של אהבה אפשר גם מרחוק

Yes, she is beautiful and graceful—this is quite clear to her, and she knows very well whom I love. From the window at night yet another man will laugh; one can sing songs of love even from afar.

חידה את לי, לא אדע למי את ליבך נתת יחידה שלי למה ליבי הולך רק אלייך אנא הגידי, חידתי שלי

You are a riddle to me; I don’t know to whom you gave your heart, my only one. Why does my heart go only to you? Please tell me, my riddle.

רק גדלה לפתע, כך ברגע יפה מכל בנות כנחיל דבורים יסובבוה עלמי החמודות ויום אחד פתאום, ולא אדע דבר ראיתי אז את חידתי חובקת בן זכר

She suddenly grew up, in a moment—fairer than all the girls; like a swarm of bees, the charming youths surrounded her. And one day, suddenly, and I knew nothing, I then saw my riddle cradling a baby boy.

חידה את לי, לא אדע למי את ליבך נתת יחידה שלי למה ליבי הולך רק אלייך אנא הגידי, חידתי שלי

You are a riddle to me; I don’t know to whom you gave your heart, my only one. Why does my heart go only to you? Please tell me, my riddle.