אני שומע שוב ברגעי השלווה את ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק-ג'יי. רביעייה קאמרית מנגנת מוסיקה צלולה מעבירה בי שוב אותן צמרמורות עונג ידועות אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה

I hear again, in moments of calm, Janis Joplin singing an old blues about Bobby McGee. A chamber quartet plays lucid music, sending through me again those familiar shivers of delight, but I am a soldier — and don't cry for me, girl.

אני מוסיף ללכת מוסיף בשביל הצר מושך במעלה הדורות רב החתחתים מעלי ציפורים, דואות חופשיות והרוח במרחבים - כמו קוראת תגר אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה

I keep walking, keep to the narrow path, pulling upward through the generations, rough with ruts, above me birds, soaring free, and the wind in the open — as if calling a challenge, but I am a soldier — and don't cry for me, girl.

אהבתי - רגעי זכרונות וגעגועים טרופים על השולחן סיפורים של צ'כוב, כאבן שאין לה הופכין, כי אני הוא אדם מחופש לחייל, כפות בכתונת משוגעים - אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות על הציפיות ועל השנים, ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים.

My love — moments of memories and fevered longing. On the table, Chekhov's stories, like a stone no one turns over, for I am a man disguised as a soldier, bound in a straitjacket — so cry for me, girl, for the moments of loneliness, for the expectations and the years, and cry for two loving and distant hearts.