היכל ועיר נדמו פתע ונשתתקו שוקי פרס ורק אי שמה קלרינטה וקול כינור וקונטרבס מלחשים אל תתלבטה ושקט, שקט הס

The hall and the city fell silent suddenly, and the markets of Persia grew quiet, and only somewhere a clarinet, and the sound of a violin and contrabass, whisper: don’t fret, and quiet, quiet — hush.

אומנם רדפנו הבלים אבל הנה הראש הרכנו אם כתר הוא נושא או דלי אין שום הבדל בסוף יישן הוא

Indeed we chased vanities, but now we have bowed our head. Whether it bears a crown or a pail — there is no difference; in the end it will sleep.

והיי לי לו והיי לו לי והיי לי לנו לכולנו

Be for me to him, and be for him to me; be for me, for us, for all of us.

נום תפוח נומה עץ נומה מלך נומה לץ נומו נהרות חוף נומו חצוצרות ותוף אולי בכל זאת רבע עוף לא, לא סוף

Sleep, apple; sleep, tree. Sleep, king; sleep, fool. Sleep, rivers and shore. Sleep, trumpets and drum. Maybe, after all, a quarter chicken? No, not the end.

כל רוגז וחמות וטורח ותאוות וחרוק שן עברו חלפו כעוברי אורח שיעברו אני ישן גם שאלות לשאול אין צורך ואין תועלת אין

All vexation and wrath and toil, and desires and the gnashing of teeth have gone, passed like passersby; let them pass — I am sleeping. Also, there is no need to ask questions, and there is no use, none.

רוב נגינות יש וצלילים אך שיר הערש שידענו ושנחבא אל הכלים רק הוא בסוף נשאר אתנו

There are many melodies and tones, but the lullaby we knew, that hid among the instruments — only it, in the end, stays with us.

נשאר ושר הניחו לי הניחו לנו לכולנו

It remains and sings — leave me, leave us, all of us.

נומי דרך בא הקץ נומה מלך בא הלץ נומו רוח ומפרש הירגעו תולדות פרס שייכבו את הפנס כן, כן, הס

Sleep, road, the end has come. Sleep, king, the jester has come. Sleep, wind and sail. Be calm, annals of Persia. Let them put out the lantern. Yes, yes, hush.