יבוא היום, ועוד תשב אל מול האח וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח ותספר על זאת אגב עישון מקטרת

The day will come, and you will sit again before the hearth, and your back too will be bent like a hump, and you will recall your days in the Palmach, and tell of it while smoking a pipe.

ומסביב, ומסביב ישב הטף ואישתך גם היא מופלגת בשנים תזיל דמעה ותקנח את האף ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...

And all around, all around the little ones will sit, and your wife too, advanced in years, will shed a tear and wipe her nose, and sigh: there were times, there were times...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

There were times, back then we were stationed at the outpost, there were times, we fought and we loved. Now you wouldn’t recognize a thing — a city sits on the outpost, perhaps thanks to those very times...

ותספר אזי על כיבושים וקרב והקטן בין הילדים יעיר בלחש: ובכן, זה סבא שהציל את המצב מסבא שכזה באמת, באמת, יש נחת...

Then you will tell of conquests and of battle, and the youngest among the children will whisper: “So this is Grandpa who saved the day.” From such a grandpa, truly, truly, there is comfort...

ואז תראה את זרועך החשופה ובה צלקת שהגלידה משנים ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...

And then you will look at your bare arm, and on it a scar that has healed over the years, and you will smile: it was Grandma who healed it then, and since then — there were times, there were times...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

There were times, back then we were stationed at the outpost, there were times, we fought and we loved. Now you wouldn’t recognize a thing — a city sits on the outpost, perhaps thanks to those very times...

ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...

And if you keep on and add a bit more talk, and even preach morals in a hoarse, aging voice, suddenly the eldest among them will quickly shake himself and reply: “Ah, Grandpa, what do you know?”

ואז תדע שזהו חולי מדבק ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים בשעתו הייתי גם אני צודק, - אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...

And then you will know that this is a contagious malady, and then you will think: perhaps the boys are right. In my time I too was right — but now... there were times, there were times...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

There were times, back then we were stationed at the outpost, there were times, we fought and we loved. Now you wouldn’t recognize a thing — a city sits on the outpost, perhaps thanks to those very times...