הרבה דברים יפים ראיתי בעולם
הרים עוטי שלגים, יפי העמקים
ואנשים רבים כחול על שפת הים
והבהובי אורות כבים ונדלקים
ובנייני פאר המטפסים אל על
בקצב מסחרר - אבל, אבל, אבל
Many beautiful things I have seen in the world:
mountains cloaked in snow, the beauty of valleys,
and many people like the sand upon the seashore,
and flickers of lights going out and lighting up,
and splendid buildings climbing skyward
at a dizzying pace—but, but, but.
אבל ביתי שלי הקט והנכלם
אבל ביתי שלי יפה הוא מכולם
מורדות כרמל, נופי שממה
חורשת זיתים צרובת חמה
ועל כולם ועל כולם
מעבר מרחקים וזמן
יפית לי ביתי בכרם בני תימן
But my own small, bashful house,
but my house is the loveliest of all.
The Carmel’s slopes, vistas of wasteland,
an olive grove seared by the sun,
and above them all, above them all,
across distances and time,
you grew beautiful to me, my home in Kerem Bnei Teiman.
כל שהלב חפץ הוגש לי בעולם
כל לילה ופלאו, כל יום חידוש אחר
אכלתי מלחמם, שתיתי מיינם
אבל פתאום חשב לבי להישבר
פתאום לבי נזכר בלילה ובטל
בג'ארה ובאש, בלחם ובצל
All that the heart desired was set before me in the world,
each night with its wonder, each day a different newness.
I ate of their bread, I drank of their wine,
but suddenly my heart thought it would break;
suddenly my heart remembered the night and the dew,
the jar and the fire, the bread and the onion.
עלה ביתי שלי בדוחק של מונית
בצחצוחי קללה חמה וצבעונית
והכביסה מגג אל גג
והשכונה עם ערב חג
ועל כולם ועל כולם
מעבר מרחקים וזמן
ניגון, ניגון שבת בכרם בני תימן
My home came up in the squeeze of a taxi,
with the flourish of warm, colorful curses,
and the laundry from roof to roof,
and the neighborhood on a holiday eve,
and above them all, above them all,
across distances and time,
a melody, a Sabbath melody in Kerem Bnei Teiman.
