היא ניגשה אלי תפסה אותי לקחה אותי לצד ״איך בחור כמוך מוצא את עצמו לבד?״ ״אני לא לבד״, אמרתי ״אני עם כולם״

She approached me grabbed me took me aside “How does a guy like you find himself alone?” “I’m not alone,” I said “I’m with everyone”

״הזוגיות ניוונה אותי ריטשה לי את הצורה שוב פעם חותכים מלון יושבים רואים שגרה״ ״אז מה אתה מציע להישאר לבד?״

“The relationship made me wither tore me up again slicing melon sitting, watching routine” “So what do you propose—staying alone?”

״אני לא לבד״, אמרתי ״אני עם כולם״ ״אני לא לבד״, אמרתי ״אני עם כולם״

“I’m not alone,” I said “I’m with everyone” “I’m not alone,” I said “I’m with everyone”

״ומה עם אהבה?״ נשפתי: ״שורש הצרה״ סורקה וצומצמה ונקלעה לכדי צמה קשורה בסרט, נסוכה במבצרה, נעצמה ונרדמה ועדינה ואבודה ולבדה עד שהאביר מגיע ילד מתעורר ״תראי, יש עולם חדש בו אני לא לבד״

“And what about love?” I exhaled: “the root of the trouble.” Combed, reduced, and wrought into a braid, tied with a ribbon, ensconced in its fortress, shut, and fell asleep, and gentle and lost and alone, until the knight arrives, a child awakens. “Look, there’s a new world where I’m not alone”

״אני לא לבד״, אמרתי ״אני עם כולם״ האפס הוא האינסוף כששני המחוגים שוכבים זו על חזו של זה בצל עצי ה-12

“I’m not alone,” I said “I’m with everyone” Zero is infinity when the two hands lie down, one upon the chest of the other, in the shade of the twelve trees