יותר מדי זיתים בעמק יותר מדי אבנים במורד יותר מדי מתים, פחות מדי אדמה לכסות את כולם

Too many olives in the valley Too many stones on the slope Too many dead, too little earth to cover them all

ואני צריך לחזור אל הנופים המצוירים על שטרות הכסף ואל פני אבי שבמטבעות

And I need to return to the painted landscapes on the banknotes and to my father’s face on the coins

יותר מדי ימי זיכרון פחות מדי זכירה ידידי שכחו את אשר למדו בנעוריהם במקום מוסתר שוכבת נערתי ואני תמיד בחוץ, מזונן של רוחות רעבות

Too many days of remembrance Too little remembering My friends have forgotten what they learned in their youth In a hidden place lies my beloved And I am always outside, the food of hungry winds

יותר מדי עייפות פחות מדי עיניים להכיל אותה יותר מדי שעונים פחות מדי זמן יותר מדי שבועות על תנ"ך יותר מדי כבישים פחות מדי דרכים בהם הולכים באמת אדם אל גורלו

Too much fatigue Too few eyes to contain it Too many clocks Too little time Too many oaths on the Bible Too many roads Too few ways on which one truly walks to their fate

יותר מדי תקוות שברחו מאדוניהן יותר מדי חולמים פחות מדי חלומות אשר פתרונם יהפוך את תולדות העולם כחלומות פרעה

Too many hopes that fled from their masters Too many dreamers Too few dreams whose interpretation would transform the history of the world like Pharaoh’s dreams

חיי נסגרים מאחורי ואני בחוץ, כלב לרוח האכזרית והעיוורת שתמיד דוחקת בגבי אני מאולף קם ויושב ומחכה להוביל אותה דרך הרחובות של חיי שיכלו להיות חיי האמיתיים

My life is closing behind me And I am outside, a dog at the mercy of the cruel and blind wind that always presses at my back I am trained, I rise and sit and wait to lead it through the streets of my life that could have been my true life