הקירות ריקים, לא להרגיש שייכת
לשום תמונה בזמן המעוור
אל חלומות ילדות אני נמשכת
לא להתעורר
אם קול ההיגיון לוחש רק שקט
אז מה מתוק הרעש האסור
ואיך לאט אני יותר נמחקת
ככל שאתה יותר ברור
The walls are empty, not to feel I belong
to any picture in the blinding time.
I’m drawn to childhood dreams —
not to wake up.
If the voice of reason whispers only silence,
then how sweet the forbidden noise,
and how slowly I am erased even more,
the clearer you become.
בין הידיים שמשכו אותי לקחת
את מה שלא היה לתת
היה נדמה שביחד נוכל להימלט
בשביל לנשום מחדש אני פותחת
אתה חופשי לצאת
הרי היינו רק פחד ממה שבאמת
Between the arms that pulled me to take
what there wasn’t to give,
it seemed that together we could escape.
To breathe anew, I open —
you are free to leave;
after all, we were only fear of what really is.
רגעים קטנים אספו אותי לא פעם
משכחה קהה להינצל
שלא אחת איבדתי כבר טעם
קל להתרגל
לשגרה צפופה, אתה היית רוח
שפיזרה בי שקט לא יותר
מצאת בתוכי פינה לנוח
במקום שהוא היה חסר
Small moments gathered me more than once
to be saved from a dull oblivion.
More than once I had already lost all taste —
it’s easy to get used to.
To a crowded routine — you were a wind
that scattered quiet in me, nothing more.
You found within me a corner to rest,
in the place where it was missing.
בין הידיים שמשכו אותי לקחת
את מה שלא היה לתת
היה נדמה שביחד נוכל להימלט
בשביל לנשום מחדש אני פותחת
אתה חופשי לצאת
הרי היינו רק פחד ממה שבאמת
Between the arms that pulled me to take
what there wasn’t to give,
it seemed that together we could escape.
To breathe anew, I open —
you are free to leave;
after all, we were only fear of what really is.
בניינים נופלים עכשיו
מכובד הרגלים מרגש שנרקב בי
ואתה רק הערת
עוד רצון לחזור אליו
להיבלע בתום הזה שאת עיניו
אתה רק הסתרת
כמה הוא היה וכבר שכחתי להרגיש
והנה זה חזר
אז תיזהר מלקחת
את מה שלא היה שלך
היה לך אותי ולי כבר אין אותך
הרי היינו רק פחד
Buildings are falling now
under the weight of habits, from a feeling that rotted in me,
and you only awakened
another desire to return to it —
to be swallowed by that innocence in your eyes.
You only hid
how much of it there was, and I had already forgotten to feel,
and here it came back.
So be careful about taking
what was not yours.
You had me, and I no longer have you —
after all, we were only fear.
