הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים הוא שומע איך פרחים צומחים והטל יורד לו וקופא על לחייו כמו פנינים

He sits on the bank of the stream at dusk He listens to the song of the clear waters He hears how flowers grow And the dew descends upon him And freezes on his cheeks like pearls

מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

From loneliness people grow hard Few emerge from it better off There are those who fear the silence There are those who find a soul within it

הוא מביט אל תוך השמש למעלה והאור נשאר בתוך עיניו העצומות והרוח מפזרת סודותיה הוא נושם עמוק את בושם השדות

He gazes into the sun above And the light stays within his closed eyes And the wind scatters its secrets He breathes in deeply the fragrance of the fields

מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה

From loneliness people grow hard Few emerge from it better off There are those who fear the silence There are those who find a soul within it