מערבה מכאן, עומדים צוקים
ומחכים, ומחכים
מערבה מכאן, יש דברים אחרים
מגדלים - ציפורי ענק
שעוני קוקיה מוזרים
מערבה מכאן, הכל אחר
לא כדאי להרחיק מערבה מכאן
מספיק להגיע עד קצה החול
מקום שם המלח מחליד
את גדרות הזמן
West of here, cliffs stand
and wait, and wait.
West of here, there are other things:
towers—giant birds,
strange cuckoo clocks.
West of here, everything is different.
It’s not worth going far west of here;
it’s enough to reach the edge of the sand—
a place where salt rusts
the fences of time.
כשהערב יורד, יש לצאת ולטייל
עם ארנק, מטריה, כפפה, מקל
לעקוף אותיות ואותות בלבן
לחצות שבילי חצץ, לסלסל תמרת עשן
זעירה, ולשוב למפתן
המוכר והחם
מן השמש אשר שוקעת
לשבת שם רגע, שני בני אדם
ולטפס למעלה, צעד, צעד
אחר כך אפשר לכתוב על זה
סימפוניה משגעת
When evening falls, one should go out and wander,
with a wallet, an umbrella, a glove, a stick,
to skirt letters and signs in white,
to cross gravel paths, to curl a tiny
plume of smoke, and return to the threshold,
the familiar and warm,
from the setting sun,
to sit there a moment, two human beings,
and climb upward, step by step.
Afterwards one can write about it
a crazy symphony.
