[וורס רץ]
תשעים וארבע, נולדתי לבית אשכנזי
ברוך השם זרמו מספיק מים בברזים
'הורים שלי גידלו אותי יפה עד כיתה ב
אבא שלי לקח אותי לחול היה שם סתלבט
חוזרים לארץ, בצפר נהיה מועקה
לא ספרתי אף אחד אבל ספרתי כל דקה
עד שהשיעור נגמר, מת לצאת להפסקה
בעיית קשב וריכוז הייתה מכה
אמא נהיית עצבנית ככל שאני מתבגר
בתיכון הבאנגים גרמו לי להתעוור
ומסתבר, שאני בנאדם שמתמכר
אז כבר בגיל 16 ישבתי מול חוקר
אם אבא גנוב, אמא איבדה את זה מזמן
מזל שהיא השאירה אותי בבית כי אז לאן
הייתי הולך, אם אפשר בכלל ללכת
כל המשפחה שלי בפאניקה מתמשכת
לא משנה כמה חזק הגזע של עץ החיים
והכל פורח אני תמיד אהיה שלכת
המשכתי עם הבאנגים וגרפיטי על קירות
משטרות, שכרון, מתחת למנהרות
בזמן שילדים היו עושים שיעורי בית
אני על מגלשה בגינה ציבורית דופק פייפ
אני לבד מת לצעוק לשמיים
אבל אלוהים פשוט החליט לזרוק עלי זין
אמת כלואה בהתחלה שאין לה סוף
או סוף שאין לו התחלה, און אנד אוף בין לשאוף ולנשוף
מת לחשוף את הבלוף, אין לי מדד, באנג ביד
ורק זוהר באוזניות מבין מזה להיות בדד
נורמליים לא עיכלו אותי אני פלופ מדי
בנות דחו אותי אני שרוט מדי דלוק מדי
בלופ של היי, ברגע שאני נפתח
היא משחקת מלוכלך דורכת לי על האשך
את היית חיים שלי אהבתי אותך כל כך
אמרת לי קח ואז לקחת בחזרה כמו מלאך המוות
ולא משנה שהפסקתי עם הסמים
כשהיא סיימה את זה חזרתי שוב לאותם ימים
של חוסר בטחון התמסכנות ורחמים
שמלווים אותי, ותמיד ליוו אותי שנים
על גבי שנים, טיפולים מרכז גמילה
אני מחפש ת'צמי, אבל רק יוצר עוד שאלה
תן לי את השלווה לקבל את כל הטריפ הזה
לדעת מי איתי ומי סתם מתחזה
אם אני קם בבוקר וחיים יפים אליי
זה כי ישנתי עם כלבים והם תמיד טובים אליי
שומר על אנשים שמקשיבים לי וחושבים עליי
תמיד האמנתי שהם באמת קרובים אליי
יכול לאכול סרטים אבל בוחר
את הסביבה שלי לטהר מתוך רגש שבוער
הייטרים אני זוכר
אבל מודה להם, כי הם לימדו אותי עם מי להישאר
אסיר תודה לחברים שלי שהיו שם
לקטליסט עבודי ודוודליס ולכולם
כשהאקסית שלי זרקה אותי הייתי פאקד אפ
חופר לחברים שלי בוואצאפ
והם הרימו לי נתנו לי פוזיטיב
רק בגלל שכל אחד מהם הקשיב היה פחות מכאיב
אני אוהב אותך עדיין זה תקוע בי
כמו אסיד מקולקל הוזה אותך וזה קבוע בי
עוד לא סלחתי אבל הטינה הורגת
לפחות יש לי עתיד אז יש פחות סיבות לסגת
היום, כשיש משו שמציק לי קצת
יכול לירוק וורס ולהעיף אותו קיבינימט
תמיד נפלא כששיט נפלט אנ'לא צריך מקלט
לפתע יוצא מהמשבצת כמו אסיר נמלט
[Running verse]
'94, I was born into an Ashkenazi family
Thank God, enough water flowed from the taps
My parents raised me well up to second grade
My dad took me abroad, it was chill there
Back in the country, school became a burden
I didn't care about anyone, but I counted every minute
Till class was over, dying to get to recess
Attention and focus issues were a blow
Mom got more irritable as I grew up
In high school, the bongs made me go blind
Turns out I'm someone who gets addicted
So by 16 I was sitting across from an investigator
If dad's crazy, mom had lost it long ago
Lucky she kept me at home, because otherwise where
would I go, if I could even go at all
My whole family in ongoing panic
No matter how strong the trunk of the tree of life
and everything is blooming — I'll always be the falling leaves
I kept on with bongs and graffiti on walls
Cops, intoxication, under the tunnels
While kids were doing homework,
I'm on a slide in a public park hitting a pipe
I'm alone, dying to scream to the skies
But God just decided to fuck me over
A truth locked in a beginning that has no end,
or an end with no beginning — on and off between inhale and exhale
Dying to expose the bluff, no gauge, bong in hand,
and only Zohar in my headphones gets what it is to be alone
Normals couldn't stomach me — I'm too much of a flop
Girls rejected me: I'm too messed up, too lit
In a loop of high, the moment I open up,
she plays dirty — steps on my testicle
You were my life, I loved you so much
You told me “take” and then took it back like the angel of death
And never mind that I quit the drugs,
when she ended it I went back to those days again
Of insecurity, self-pity and pity
that follow me, and have always followed me for years
Year upon year — therapy, a rehab center
I'm searching for myself, but only making another question
Give me the serenity to accept this whole trip,
to know who's with me and who's just a poser
If I get up in the morning and life is kind to me,
it's because I slept with dogs and they're always good to me
I look after the people who listen to me and think of me,
I always believed they were truly close to me
I could freak out, but I choose
to purify my circle out of a feeling that's burning
Haters I remember,
but I thank them — they taught me who to stay with
Grateful to my friends who were there —
to Katalist, Avudi and Doodlis, and to everyone
When my ex dumped me I was fucked up,
blowing up my friends on WhatsApp
And they lifted me, gave me positivity —
just because each of them listened, it hurt less
I still love you — it's stuck in me,
like spoiled acid: I hallucinate you and it's fixed in me
I haven't forgiven yet, but the grudge kills
At least I have a future, so there are fewer reasons to retreat
Today, when something bugs me a bit,
I can spit a verse and send it to hell
Always great when shit gets out — I don't need shelter,
suddenly I step out of the box like an escaped prisoner
