ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר

White, long days, like the sun’s rays in summer The quiet of great solitude over the river’s expanse Windows flung wide to an azure silence Straight and high the bridges between yesterday and tomorrow

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר

So easy to bear your silence, white and empty days For my eyes have learned to smile and long since have ceased to hurry on the clockface the race of the seconds Straight and high the bridges between yesterday and tomorrow

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה

My heart has grown used to itself and counts its beats with calm And to the sweetness of the gentle rhythm it yields, relents, and grows still Like an infant humming his cradle song before he shuts his eyes When the tired mother fell silent and fell asleep