אחת לי אם את חכמה היי נוגה, היי יפה דמעה נוסכת בך קסמה כנחל בנופי שממה גם לפרחים יפה סופה

It is all the same to me if you are wise, be radiant, be beautiful, a tear infuses you with its charm, like a stream in landscapes of desolation, even for flowers the storm is lovely.

אוהב, אך רק אם כל חדוה מעם מצחך נסוגה כבר אם לבבך בחיל טבע אם על שמחת יומך נקוה ענן של זועת עבר

I love, but only if all delight has already withdrawn from your brow, if your heart has sunk into dread, if over the joy of your day there has gathered a cloud of past terror.

אוהב אם מעינך נוצקה טיפה חמה כדם תוסס אם בידי ידך דבקה עת מתוכך המועקה בקעה כזעקת גוסס

I love if from your eyes there poured a warm drop like seething blood, if your hand clung to my hands, when from within you the anguish broke out like a dying man’s cry.

תשוקת אלים אני שואב מזמור חמדה עמוק מהוד חזך גניחות, אנקות כאב הנה לבך כבר משתלהב פניני עיניך בו נוגהות

I draw the gods’ desire, a hymn of longing, deep with splendor, your bosom—groans, cries of pain, behold, your heart is already kindling, the pearls of your eyes glow within it.