לא אדע איזו דלת מובילה לאן הקולות שלא קראו לי עניתי בשבילם התקווה הפכה למלח יום הדין מתוק העתיד על חורבתנו כעשב הירוק האם להיות זה שחי הרגע אולי לקרוא לזה טעות האם לשתות ממעין הנצח ולבגוד במציאות שומרי השקט רק הרעישו והם בכלל חרשים הטובים אי שם בנצח רק אז הם מנצחים המילים הפכו לאבן אבן שוב לחול מי יוכל לומר בשקט אני כבר לא יכול

I don't know which door leads where The voices that didn't call me, I answered on their behalf Hope turned to salt Judgment Day is sweet The future upon our ruins Like the green grass To be the one who lives in the moment Maybe to call it a mistake To drink from the spring of eternity and betray reality The keepers of silence only made noise And they are, in fact, deaf The good, somewhere out there in eternity Only then do they win The words turned to stone And stone again to sand Who can say it quietly I can no longer