בוא נתחיל מהסוף
אפילו שהוא לא טוב
אבל הרי בתוך כל התחלה
מחכה איזה סוף
אז למה לעקוף?
בוא ונגיד על המילה
Let’s start from the end,
even if it isn’t good.
After all, inside every beginning
some ending is waiting,
so why go around?
Let’s talk about the word.
הסוף היה שהעניין נגמר
כלומר מצחיק, כלומר ממש נגמר
כי יש איזה קשר לא כל כך שביר
קוברים אותו ביחד והוא עוד באוויר
The end was that the matter was over—
that is, funny, that is, really over—
because there is some bond that isn’t so fragile—
they bury it together, and it’s still in the air.
יש אהבות שמתחילות רחוק
והן גם כאלה תקועות עמוק
ואין לך איפה איך להסתתר
אין בעצם חשק, זה לא נחוץ יותר
There are loves that begin far away,
and they too are stuck deep,
and you have nowhere to hide,
in fact, there’s no desire — it isn’t needed anymore.
וכך אני עומד לי וזוכר
סיפור כאילו של אדם אחר
שלו הלב כמו פעם, לא כואב
רק עוד קצת אותה אוהב
And so I stand and remember
a story as if about another person,
whose heart, as before, does not ache,
only still loves her a little.
טוב, מתי זה התחיל?
שבע עשרה זה הגיל
שבו הלב הוא עניין בוער
הסיפור הוא רגיל
וכל מגע קליל
ואת הנשימה כמעט עוצר
Well, when did it begin?
Seventeen is the age
when the heart is a burning matter;
the story is ordinary,
and every light touch
almost stops your breath.
שני ילדים כמו חתן כלה
ותל אביב מרחק כמו תפאורה
הולכים ורואים רק אחד את השני
וכל השאר הוא רגע בו רק תהיי שלי
Two kids like bride and groom,
and Tel Aviv in the distance like a backdrop,
walking and seeing only each other,
and all the rest is a moment in which just be mine.
והשנים עברו כמו חלום
והרחובות עוברים כאן גם היום
ויש פעמים שאני הולך לבד
בכל המקומות שהלכנו יד ביד
And the years passed like a dream,
and the streets still pass here even today,
and there are times when I walk alone
in all the places we walked hand in hand.
ואז אני הולך לי וזוכר
סיפור כאילו של אדם אחר
שלו הלב כמו פעם, לא כואב
רק עוד קצת אותה אוהב
And then I walk and remember
a story as if of another person,
whose heart, as before, does not ache,
only still loves her a little.
יש אהבות שמתחילות רחוק
והן גם כאלה תקועות עמוק
הולכות איתך הלאה רדומות בגוף
מנגנות גם זמר כמעט שלא עצוב
There are loves that begin far away,
and such are stuck deep,
they go on with you, dormant in the body,
and play a tune that is almost not sad.
וכך אני עומד לי ומזמר
סיפור כאילו של אדם אחר
שלו הלב כמו פעם, לא כואב
רק עוד קצת אותה אוהב
שלו הלב כמו פעם, לא כואב
רק עוד קצת אותה אוהב
And so I stand and sing
a story as if of another person,
whose heart, as before, does not ache,
only still loves her a little,
whose heart, as before, does not ache,
only still loves her a little.
