[בית 1] אחרי הכל ניצחנו וככה זה מרגיש לי ואם את לא חושבת אז למה את קרובה ולמה את שואלת על כל מה שכתבתי אם זה בעצם חי בי או סתם שיר אהבה ושוב מילים לרגע בורחות לי לאוויר רגליים עייפות ולב דופק מהיר

[Verse 1] After all, we won, and that’s how it feels to me. And if you don’t think so, then why are you so close? And why are you asking about everything I wrote— whether it truly lives in me or is it just a love song? And again, for a moment, words slip away into the air, tired legs and a heart beating fast.

[פזמון] ומה אם נתנשק האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי כשיתרחקו שפתינו לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

[Chorus] And what if we kiss? Is it something you’ll always remember? Or will you forget when our lips grow apart? Thinking about it suddenly seems so scary. And what if we hug? Will there still be anything left to say? Or will everything be just fine? Isn’t that what we’ve always been waiting for?

[בית 2] אחרי הכל נרדמנו הערב הוא שלנו עם אור ראשון של בוקר את שוב צריכה לחזור וקמנו ונפלנו, שתקנו ודיברנו את מה שלא אהבנו השארנו מאחור ולפעמים עדיין אני לא מרגיש שלם הכח בידיים מתחיל להעלם

[Verse 2] After all, we fell asleep. The evening is ours. With the first light of morning you need to head back again. And we rose and we fell, we were silent and we spoke; what we didn’t love we left behind. And sometimes I still don’t feel complete; the strength in my hands starts to fade.

[פזמון] וחשבתי מה אם נתנשק האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי שיתרחקו שפתינו לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

[Chorus] And I thought, what if we kiss? Is it something you’ll always remember? Or will you forget when our lips grow apart? Thinking about it suddenly seems so scary. And what if we hug? Will there still be anything left to say? Or will everything be just fine? Isn’t that what we’ve always been waiting for?

[גשר] ומה אם נתרחק אני שואל אותך אולי גם את עצמי הרי פתאום אני לבד בחדר אני שואל כי את זורמת בדמי ומה אם נתרסק וכשאלך ממך האם את תזכרי את כמה שאהבנו כשהגשם התמזג עם הדמעות על הפנים

[Bridge] And what if we drift apart? I ask you—maybe I’m asking myself as well— for suddenly I’m alone in the room. I ask because you flow in my blood. And what if we crash? And when I walk away from you, will you remember how much we loved when the rain merged with the tears on our faces?

[פזמון] ומה אם נתנשק האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי שיתרחקו שפתינו לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

[Chorus] And what if we kiss? Is it something you’ll always remember? Or will you forget when our lips grow apart? Thinking about it suddenly seems so scary. And what if we hug? Will there still be anything left to say? Or will everything be just fine? Isn’t that what we’ve always been waiting for?