אני כבר לא יודע אם מה שהשארת לי יספיק לי לסגור את היום אני כבר לא פוגע ומה שרציתי לומר נעלם לי פתאום אם כבר התרגלתי לשים את הראש על מיטה לא מיטה ומילים כבר לא שמעתי מה כבר נשאר לי לרוץ ולצעוק, לרוץ ולצעוק

I no longer know if what you left me will be enough for me to get through the day I no longer hurt, and what I wanted to say suddenly vanished If I’ve already gotten used to laying my head on a bed that’s not a bed And I no longer hear words—what’s left for me To run and shout, to run and shout

הרוח והגשם שוטפים תרחוב מלכלוך ומיליון רעשים ופעם עוד חשבתי שאם אנסה עוד אצליח לשטוף אנשים ואת לא מתרגשת מאיפה הגעת ולאיפה עכשיו והשיר שאת לובשת כאילו לוחש לך לרוץ ולצעוק לרוץ ולצעוק

The wind and the rain wash the street clean of dirt and a million noises And once I still thought that if I tried again I’d manage to wash people clean And you don’t get worked up about where you came from or where now And the song you’re wearing seems to whisper to you To run and shout, to run and shout

קחי לך אותי אעשה לך רק טוב שבי לידי, את יודעת שכלום לא משנה כל עוד את כאן

Take me for yourself, I’ll do you only good Sit beside me; you know that nothing matters as long as you’re here

השקט שבוער בך יוצא מדי פעם לראות אם מותר לו לצעוק הקרח שנמס בך מרגיש לפעמים את החום הקשה מרחוק ואם לא השתגעתי זה רק כי קולך מנקה אותי שוב

The silence burning in you comes out from time to time to see if it’s allowed to shout The ice melting in you sometimes feels the harsh heat from afar And if I haven’t gone crazy, it’s only because your voice cleanses me again