בְּכַמָּה מִבְחָנִים עוֹד אַעֲמִיד אוֹתְךָ, אֲהוּבִי בְּכַמָּה מִבְחָנִים? אֲנִי גֶּשֶׁם שֶׁנּוֹפֵל, אַתָּה סֶלַע מִבַּרְזֶל אֲבָל מַיִם בַּסּוֹף שׁוֹחֲקִים אֲבָנִים

How many trials will I still put you through, my beloved? How many trials? I am rain that falls; you are a rock of iron, But water, in the end, wears down stones

כַּמָּה פְּעָמִים עוֹד תִּסְלַח לִי, אֲהוּבִי כַּמָּה פְּעָמִים? אֲנִי יֶלֶד מְקוּלָּל, אַתָּה אַף פַּעַם לֹא נִבְהָל מְטַיֵּיל בֵּין חֲדָרַי כְּשֶׁכּוּלָּם כְּבָר יְשֵׁנִים

How many times will you still forgive me, my beloved? How many times? I am a cursed child; you are never alarmed, You wander through my rooms when everyone is already asleep

וְהַיָּד שֶׁלְּךָ הִיא בַּיִת בִּשְׁבִילִי הֲרֵי נוֹלַדְתִּי עֲצוּבָה, אָסוּר לְךָ לִשְׁכּוֹחַ רַק אִיתְּךָ אֲנִי אוֹסֶפֶת חֲתִיכוֹת שֶׁל חַיִּים וּבְכָל בּוֹקֶר מֵחָדָשׁ אֲנִי לוֹמֶדֶת אֵיךְ לִשְׂמוֹחַ

And your hand is a home for me After all, I was born sad; do not forget, Only with you do I gather pieces of life, And each morning anew I learn how to rejoice

לְאָן מַמְשִׁיכִים מִכָּאן, אֲהוּבִי לְאָן מַמְשִׁיכִים? תִּיקַּח אוֹתִי אִיתְּךָ לִמְחוֹז מְנוּחָה תְּלַמֵּד אוֹתִי לִרְאוֹת גַּם בִּשְׁבִילִים חֲשׁוּכִים

Where do we go from here, my beloved? Where do we go? Take me with you to a realm of rest, Teach me to see even along dark paths

כַּמָּה נָקִי הוּא לִבְּךָ, אֲהוּבִי כַּמָּה נָקִי? יוֹם אֶחָד אוּלַי אֶתֵּן לְךָ עֵינַיי רַק כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹת אוֹתְךָ דַּרְכִּי

How pure your heart is, my beloved How pure? One day perhaps I will give you my eyes, Only so that you can see yourself through me