[בית 1]
אני צריך טיפה אוויר
הכל מרגיש ממש סביר
כולם תקועים בין הקווים
ורוב הזמן כולם רבים
אולי כולנו אבודים
במרחבים במימדים
רוצים להיות שוב ילדים
שואפים גבוה כי כל הזמן יורדים
[Verse 1]
I need a bit of air.
Everything feels pretty normal.
Everyone is stuck between the lines.
And most of the time everyone fights.
Maybe we're all lost.
In the expanses, in the dimensions.
We want to be kids again.
We aim high because we keep falling down.
[פזמון]
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
[Chorus]
Trying to keep my cool.
Hoping it will work out.
I'm always ready to be a friend.
I try to be careful so nothing breaks.
Trying to keep my cool.
Hoping it will work out.
I'm always ready to be a friend.
I try to be careful so nothing breaks.
[בית 2]
לוקח זמן להתבונן
כי רוב הזמן אני מתגונן
ושהרגש משתולל
אז שם ההגיון נופל
אז מאחל לי סבלנות
ומאחל לי גם כנות
כי על ליבי אינספור דברים
עד שאדביק את השברים אני
[Verse 2]
It takes time to reflect.
Because most of the time I defend myself.
And when the emotion runs wild,
that's where reason falls apart.
So I wish myself patience,
and I also wish myself honesty,
because there are countless things on my heart,
until I glue the pieces back together, I...
[פזמון]
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
מנסה לשמור על קור רוח
מקווה שיסתדר
אני תמיד מוכן להיות חבר
משתדל להיות זהיר שכלום לא ישבר
[Chorus]
Trying to keep my cool.
Hoping it will work out.
I'm always ready to be a friend.
I try to be careful so nothing breaks.
Trying to keep my cool.
Hoping it will work out.
I'm always ready to be a friend.
I try to be careful so nothing breaks.
[וורס]
אני מרגיש את זה בעצמות
זה משתלט עליי, שלו, עיניים עצומות
זה בא אליי בלי התרעה
זה בא בהפתעה, לא משנה, כל עוד זה בא
הקהל מוחא כפיים, אני מתרגש
את ההרגשה הזאת שוב אני פוגש
עוזב את השגרה בצד עכשיו
עוזב את הצבא ואת כל מה שרע עכשיו
החורף קשה פה בבירה, מאמי
יושב בחדר, וסולל את הדרך לגראמי
מקפל מילים כמו אוריגמי, המוזה
מלטפת ואז שוטפת את הכול מחדש כמו צונאמי
אני רוצה לקחת נשימה
לקחת טעימה, מהעולם, לגימה
של מים שזורמים בך מכל הצדדים מותק
את אין סופית, אני ממלא ממך כדים, מותק
זה לא מסובך כמו שזה ניראה
החיים הם לא עובדה אחת – יש סטירה
מצלצלת השפופרת, גבר תענה
עולם בקצב משתנה
כן אני שנים תופס במות, עדיין לא רואה תוצר
מפליג עם הספינה שלי, בשביל למצוא אוצר
מזל שיש לי אפשרות לדמיין את המחר
עד המחר יש את היום, ורק היום אני משוחרר
[Verse]
I feel it in my bones.
It takes over me, calm, eyes closed.
It comes to me without warning.
It comes as a surprise — it doesn't matter, as long as it comes.
The crowd claps, I get excited.
I meet this feeling again.
Leaving routine aside now,
leaving the army and everything that's bad now.
Winter is hard here in the capital, baby,
sitting in the room, paving the way to the Grammy.
Folding words like origami, the muse
caresses and then washes everything anew like a tsunami.
I want to take a breath,
take a taste — of the world — a sip,
of water that flows in you from every side, baby,
you are infinite, I fill jugs from you, baby.
It's not as complicated as it looks,
life is not a single fact — there's a slap,
the receiver rings, man, answer,
the world is changing pace.
Yeah, I've been grabbing stages for years, still don't see a result,
I sail with my ship to find treasure,
lucky I have the ability to imagine tomorrow,
until tomorrow there's today, and only today I'm free.
