בערב עטופה את בקטיפה שחורה כותונת זו גלימה את ידייך קשרה השקט בעינייך לא מסתיר זאת את שעוברת את הגבול הדק מצד אל צד

In the evening you are wrapped in black velvet This tunic, a cloak, has bound your hands The quiet in your eyes does not hide it You cross the thin line from side to side

רוצה לומר דברים אבל בסוף שותק סופר את המילים ולא אומר דבר אני צף על פני המים בחוסר מנוחה ומחכה עד שנוכל שוב לדבר את בלבן מנותקת

I want to say things but in the end I am silent I count the words and say nothing I float on the surface of the water, restless And wait until we can talk again — you in white, detached

בצער אוסף את כל מה שנמצא בי שאריות הנפש מתגלות לאט בדרך אל הורד לא הבטחת דבר

With sorrow I gather everything that is within me The remnants of the soul reveal themselves slowly On the way to the rose you promised nothing

רוצה לומר דברים אבל בסוף שותק סופר את המילים ולא אומר דבר אני צף על פני המים בחוסר מנוחה ומחכה עד שנוכל שוב לדבר את בלבן מנותקת

I want to say things but in the end I am silent I count the words and say nothing I float on the surface of the water, restless And wait until we can talk again — you in white, detached

ובלילות שלא נרדם, הולך עטוף במחשבות נופל עוד פעם ועוד פעם מה הטעם

And on nights when I don't fall asleep, I walk wrapped in thoughts Falling again and again — what's the point?

בצער אוסף את כל מה שנמצא בי שאריות הנפש מתגלות לאט בדרך אל הורד לא הבטחת דבר

With sorrow I gather everything that is within me The remnants of the soul reveal themselves slowly On the way to the rose you promised nothing